הגיל הרך

אתגרים בגיל הרך

בגיל הרך ישנם אתגרים רבים. האתגר הגדול העומד בפני הילד בגילאים אלה הוא הקונפליקט בין עצמאות לתלות. מצד אחד, הקושי לשחרר את הסימביוזה הכה גדולה להורה, את הקרבה ואת ההתמזגות הכמעט מושלמת. הרצון שההורה יבין אותך ללא מילים ויענה לך על כל משאלותיך. מצד שני הרצון להיות עצמאי, שמגיע יחד עם היכולות הקוגניטיביות והמוטוריות שהולכות ומשתכללות. שני הצרכים חזקים מאד, הוויתור על התלות המוחלטת הינו מסע ותהליך ותפקידנו כהורים לנטוע את הביטחון בילדינו ולעזור להם במסע זה. 

איך עושים את זה? האם צריך להתעלם מבקשותיהם מכיוון שהם כבר "יכולים לבד?". הורים לעיתים כועסים על הילד "הוא כבר יודע להתלבש לבדו, אז למה הוא לא מרפה ודורש ממני שוב ושוב שאלביש אותו?" או "הוא יודע לאכול לבדו ועדיין מבקש ממני שאאכיל אותו". לעיתים ההורים לא כועסים על כך, אך מתלבטים האם זה הדבר הנכון לעשות. הם מודאגים, שמא יגרמו לילדם להיות תלוי ולא עצמאי. האם נכון "להיכנע לפינוק" של הילד ולבצע עבורו משימות שהוא יכול לבצע לבדו? או להפך, להגיד לו לא בתקיפות ולבקש ממנו לבצע לבדו?

 

התשובה מורכבת מכיוון שתלויה בגורמים רבים, באיזון העדין שבין נתינת החופש והאפשרות לחקור, לבין נטיעת הביטחון בילד לחקור. הפרדוקס הוא שדווקא מן המענה על צרכי התלות צומחת העצמאות. הילד צריך להרגיש ביטחון רב בקשר עם ההורה, ביטחון שההורה ייענה לו בעת הצורך, ייתן לו להישען עליו ללא תחושה של חרדה המגיעה מן ההורה או תחושה שיש בכך דבר לא בסדר. לפני שאתם מחליטים לסגל דרכי פעולה, התבוננו בילד שלכם, מתי עולה הצורך המוגבר שלו לתלות? האם בזמן שאתם עם אחיו הקטן? האם בזמן שהוא עייף? אולי כשלא ראה אתכם כל היום? ההתבוננות שלכם הכרחית, על מנת להבין את הצרכים של הילד ולענות עליהם בצורה נכונה. 

כשהבנתם מה הצורך של הילד, ניתן לגבש "תוכנית" עם עצמכם. לדוגמא, אתם יודעים שברגעים שהוא מתעורר או כשאתם מגיעים הביתה הוא זקוק לכם יותר. אתם יכולים לנסות להיכנס יחד איתו לאזור יותר סימביוטי ומעניק לזמן שתקציבו (הכל במידה שגורמת לכם להרגיש נעים ונוח). אתם יכולים לשיים ולשקף את הסיטואציה: "למרות שאתה כזה ילד גדול ויכול לעשות לבד, אתה רוצה שאני אעשה בשבילך כי אתה רוצה להרגיש קרוב אלי. גם אני התגעגעתי אליך ורוצה להרגיש קרובה אליך". לרוב, לאחר מענה כזה, תראו שדווקא צרכי התלות שקיבלו ביטוי הינם מופחתים לזמן מסוים.

 

לצד זאת, התבוננו גם על התנהגותכם שלכם. האם אתם מאפשרים לו לחקור, או להתאמץ לבדו? לעיתים אנו כה רוצים למנוע מהילד שלנו תסכול שאנו עוזרים לו בדברים פשוטים ומונעים ממנו את ההתמודדות לבד. לדוגמא, הוא מנסה להגיע למשחק מעט גבוה, הוא מטפס, עומד על קצות האצבעות, ברגע שאתם מבחינים בכך אתם מיד עוזרים לו להוריד את המשחק. במידה ואתם שמים לב להתנהגות כזאת מצדכם, אל תבהלו. היא מגיעה מתוך מקום אוהב ומלא חמלה לילדכם, עם זאת, הם עלולים להרגיש כי המצב הנכון בהתנהלות החיים הוא כשאמא או כשמישהו אחר מגיע לעזור או לסדר בשבילם את מה שלא מצליח. 

נסו להיות מודעים לצורך שלכם ולנסות לעמוד מנגד ולהתבונן כשילדכם מנסה לעשות משהו בעצמו. לעיתים הוא יצליח ולעיתים לא, אך עצם הניסיון וההתמודדות חשוב. לפעמים הוא יפתיע אתכם בחשיבה יצירתית, לדוגמא ייקח מקל של מטאטא ואיתו יוריד את המשחק (כמובן חשוב לאפשר רק אם אין סכנה לילד). מצד שני, ההתנהגות שלנו יכולה לנבוע מחרדה וחשש שהילד שלכם יהיה תלותי. לעיתים חשש זה גורם להורים להיות נוקשים ולא להיענות לבקשות הילד לצורכי תלות. נוקשות זאת עלולה לעורר חרדה בפעוט, שמא איננו יוכל להישען על הורו בעת הצורך או שהוא "מאבד" אותו או את היכולת להיות קטן ונזקק ולגרום דווקא להתנהגות הפוכה, מתוך נואשות למצוא שהתלות עוד קיימת. אמנם בגילאים אלה הילדים מפתחים את יכולת העצמאות, אך לאורך כל חיינו אנו זקוקים לאחר במצבים מסוימים. 

ברגע שאנו בטוחים שהוא יהיה שם אנו רגועים, עצם הביטחון שבמידה ונצטרך את ההורה שלנו או את בן הזוג שלנו, הוא אכן יהיה שם, נוטעת בנו רוגע. גם הפעוט זקוק לתחושה זאת. כמו כן, חשוב שהמסר שלנו יהיה שאפשר לטעות. פעמים רבות הניסיונות של הילד שלנו להיות עצמאי נגמרות לא טוב. הילד שופך את הכוס שניסה לשתות ממנה לבדו, הוא מפיל דברים שניסה להרים, מלכלך את הרצפה מכיוון שביקש לאכול לבד ועוד. קשה להיות רגועים לנוכח אלה, אך חשוב להבין שזהו חלק מהתהליך. הילד לא יוכל ללמוד ללא הבלאגן ו"הנפילות". אנחנו בתור הוריו, המלווים אותו בתהליך צריכים לשדר את המסר שהניסיון הוא הדבר החשוב. ניתן לשקף גם את האכזבה של הפעוט כמובן, במידה ויש צורך (אם הוא בוכה או מתעצב), אך נמשיך ונשקף את האמונה שלנו בכך שהוא יצליח ואת הגאווה שלנו בכך שהוא מנסה.

 

חלק מהאתגרים הקונקרטיים שמבטאים את הצרכים הללו, הם גמילה מחיתולים, גמילה ממוצץ וקבלת אח חדש למשפחה. לא פעם עולים קשיים שמתבטאים בגמילה מחיתולים. הקשיים עלולים לכלול רגרסיות, לעיתים הרגרסיה היא פשוטה, היא נמשכת מספר ימים ועוברת כלא הייתה. לרוב, רגרסיה נגרמת משינוי כלשהו המעורר לחץ או חרדה, לעיתים שינוי הנגרם בהלימה לכך שהילד כבר גדול, לדוגמא, לידת אח קטן, מעבר לגן חובה, מעבר למיטת בוגרים וכן הלאה. קושי נוסף הינו קושי בשחרור הצואה בשירותים, לעיתים הילד יבקש חיתול על מנת לעשות את צרכיו, לעיתים הוא יעשה את צרכיו בתחתונים. לעיתים תופיע הצטאות, כלומר, הילד יתלכלך מן הצואה. 

לרוב זה קורה כאשר ישנה החזקה או התאפקות מאד גדולה, אך לא רק. במידה וזהו המצב, מומלץ מאד לפנות לפסיכולוג עבור הדרכה, על מנת לסגל דרכי התמודדות אדפטיביים. מומלץ גם לפנות לרופאת המשפחה על מנת לבדוק האם ישנה בעיה רפואית שצריך לפתור. לרוב, פגישות הורים עם פסיכולוג עוזרות לשפוך אור על הכוחות הפועלים במשפחה, על האמונות והחששות של ההורים ועל הצרכים של הילד. בפגישות, מסגלים דרכי התמודדות על ידי חשיבה משותפת ומענה על הצרכים הן של ההורים והן של הילד. קושי אחר בגיל זה מופיע לעיתים כאשר אח קטן מתווסף למשפחה. הרבה פעמים הציפייה של ההורים היא שהילד אשר הופך להיות אח גדול יהיה בוגר ואחראי. 

לעיתים, האח הגדול חווה משבר לא פשוט, בתחושתו הוא מאבד את ההורה לטובת התינוק החדש ואיתו את כל הפונקציות של הקרבה והתלות. חשוב לבדוק כיצד ניתן להמשיך ולהעניק את הקרבה ואת התלות, איך לאפשר לילד להמשיך להיות לפעמים קטן, נשען ונצרך, ובו בזמן להיות גם גדול ועצמאי. היכולת לאפשר לילד להיות גם קטן לעיתים וגם גדול לעיתים, מתחילה מההבנה שלנו ההורים כי זה בסדר, זה מקדם את הילד והוא זקוק לכך. התפיסה שלנו כהורים של ה"גם וגם" ללא תחושת חרדה, תועבר לפעוט או לילד שלנו ותגרום לו לרוגע. כך, הוא יוכל לפנות לביסוס יכולת העצמאות בצורה רגועה.

חשיבות השלב היא קריטית ומשפיעה על המשך דרכו בעולם, בחברויות ובזוגיות בדרך בריאה ואדפטיבית. באיזון הנכון והמדויק, כאשר השלב נפתר בצורה בריאה, המבוגר הינו עצמאי, בעל ביטחון ביכולותיו, בעל יכולת לשאת תסכולים או אי הצלחות בתחומים מסוימים, בעל יכולת להתאושש מהם ולנסות בשנית. כמו כן, המבוגר מסוגל להיעזר באחר ולהישען על אחרים במידת הצורך, בצורה אדפטיבית ומותאמת מבחינה חברתית.

דילוג לתוכן