אבחון ההפרעה יכול לעשות על ידי פסיכולוג בעל ההכשרה המתאימה, פסיכיאטר או נוירולוג. לעיתים נראה את התסמינים המתוארים, אך ההפרעה לא תהיה הפרעת קשב וריכוז, אלא קשיים אחרים שנראים כמו קשב וריכוז. לדוגמא, ילד המתמודד עם קושי רגשי עלול להראות את אותם תסמינים. בנוסף, לקויות למידה, בעיות בריאותיות מסוימות (כגון אנמיה), הפרעות נוירולוגיות אחרות וקשיי שינה גם יכולים לגרום לתסמינים האלה. על כן, אבחון מקצועי על ידי איש מקצוע המומחה בתחום הינו מהותי.
הילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז משלמים מחיר כבד, גם בלימודים וגם בחברה. בלימודים, נראה ילדים שמתקשים מאד לעמוד בכללי בית הספר. הם מתקשים לארגן ולהביא עמם את הציוד הנדרש, הם מתקשים להסתגל לשינויים בין הפסקה לשיעור או בין מקצוע למקצוע. הם מתקשים לשבת זמן רב, מתקשים לשמור על הקשב לזמן ארוך, במיוחד כשמדובר בהקשבה למורה בעודם נדרשים להישאר פאסיביים בכל עשייה אחרת. הם מתקשים לפעול על פי הוראות מורכבות, כך כשהמורה תגיד שצריך לסיים שלושה עמודים ואז לכתוב חיבור, הם ישכחו אחת מהפעולות. לרוב, הם מרגישים שהם לא מצליחים לבצע את המשימה בזמן שאחרים בכיתתם מצליחים, והם מרגישים "לא מוצלחים" או "לא טובים".
חשוב לציין כי הפרעת קשב וריכוז יכולה להופיע גם אצל ילדים נבונים ונבונים מאד, אך עדיין יופיעו הסימפטומים שעלולים לגרום לילד להרגיש גם "לא חכם". המבוגרים סביבו לרוב כועסים עליו שהוא איננו מקשיב, איננו מבצע את המטלות בכיתה כפי שביקשו, לעיתים הוא מפריע ומקבל הערות משמעת רבות. לעיתים הצוות החינוכי חושב שהילד בעל מוטיבציה נמוכה, "עושה דווקא", או בעל מזג רע. ההבנה כי ההפרעה היא נוירולוגית והילד לא בוחר בהתנהגות הזאת היא קריטית. יצירת קשר חיובי, מעצים וקרוב עם הצוות החינוכי הוא חשוב ביותר על מנת לעזור לילד להתקדם בלימודים ללא פגיעה בערך העצמי.
הפרעת הקשב גורמת לקשיים גם בפן החברתי. לעיתים הילד יהיה אימפולסיבי ויתקשה להמתין לתורו במשחק, או במהלך שיח. הוא עלול לחטוף את הכדור ולהתחיל לשחק מבלי שחברי הקבוצה סיימו לדבר על הכללים. במידה ונאמרים כללים מורכבים הוא עלול לא להבין אותם לעומק. הוא יכול לעיתים לבהות או להתנתק וילדים אחרים יחשבו שהוא מתעלם או אדיש לדבריהם. לעיתים התחושה של ילדים בעלי הפרעת קשב היא כי "הם לא עומדים בקצב", או שהם "מהירים מדי" לקצב של האחרים ומתקשים להמתין.
מכיוון שהתסמינים של הפרעת הקשב גורמים לקושי רב בכל תחומי החיים, חשוב לאבחן את ההפרעה ולטפל בה. טיפול תרופתי נכון יכול לעזור מאד, הוא יכול לעזור לילד להתרכז, להיות מחובר לחומר הנלמד ולקצב הכיתה. הוא יכול לעזור לילד להשקיט גירויים ומוסחות. חשוב לדעת שלעיתים מציאת הטיפול התרופתי המדויק לילד היא מהירה, אך לעיתים לוקח זמן למצוא את הטיפול התרופתי הנכון, את סוג התרופה הנכונה ואת המינון המדויק. כמו כן, לעיתים ישנן תופעות לוואי כמו חוסר תאבון, או ירידת מצב רוח לאחר שהשפעת התרופה מתפוגגת.
חשוב להתייעץ עם נוירולוג או פסיכיאטר ולחזור לביקורות לפי ההמלצה. חשוב לי לציין שהאבחנה חשובה לא רק עבור הטיפול התרופתי ולעיתים ניתן לראות שיפור דרסטי גם בלי טיפול תרופתי לאחר שהילד קיבל את האבחנה. כאשר אנו כהורים, או הצוות החינוכי, מבין את הקשיים האובייקטיבים אשר מקורם נוירולוגי, הרבה פעמים ההבנה עצמה משנה את הגישה כלפי הילד. הקשר שלנו עם הילד הינו הדבר החשוב ביותר. כך שהבנה, חמלה וחשיבה משותפת עם הילד כיצד ניתן לעזור לו היא אבן דרך מרכזית בטיפול. בנוסף, כאשר מבינים את ההפרעה ישנם הרבה דברים שניתן לשנות בשיח השוטף עם הילד, הן בבית והן בכיתה. לדוגמא, כשאנו מבינים שהילד לא יכול לשבת לאורך זמן, ניתן להציע לו הפסקות מובנות של יציאה לשירותים לדוגמא, כל רבע שעה. כשאנו מבינים שהילד מתקשה בביצוע הוראות מורכבות, נפרק את ההוראה ובכל פעם ניתן הוראה אחת, ועוד.