הביטוי "בעיות התנהגות" כולל בתוכו שלל התנהגויות שנתפסות בעיניינו כשליליות ולא תואמות לערכים שלנו או לא מקובלות בחברה. כשאנו מדברים על בעיות התנהגות, מדובר על כך שההתנהגויות השליליות מתקיימות באופן יציב וקבוע ולרוב בעצימות גבוהה. חשוב מאד לזכור שהילד אשר נוהג כך כנראה שרוי בקושי רב או במצוקה ועל כן מתנהג כך. לעיתים הילד לא יודע לתקשר את המצוקה והקושי, ועל כן ההורים והצוות החינוכי יכולים רק לנסות לשער מהו הקושי. לעיתים אנו יודעים מה הקושי אך לא יודעים כיצד לפתור אותו.
בעיות התנהגות יכולות להופיע בכל גיל. לעיתים התנהגויות אלה נובעות ממשבר או קושי מסוים שקשור לתחום חברתי, או לשינוי משפחתי מסוים, או אולי קושי בבית הספר או בגן. לעיתים התנהגויות אלה מופיעות בשל קושי בויסות הרגשי, כלומר בשל קושי לווסת את הרגש העוצמתי של הכעס או הכאב שעולה באותו הרגע ועוצמות התגובה הינן גבוהות. כאשר ישנו קושי בויסות הרגשי, נראה זאת לרוב כבר בגילאי גן כאשר הילד מתקשה להתמודד עם תסכולים ועם דרישות המציאות שלעיתים לא תואמות לרצונותיו.
אז הבחנתם בבעיות התנהגות, יתכן שמדובר בסירוב לבקשותיכם ולדרישותיכם בבית או בחוץ, לעיתים מדובר באלימות ובקללות. מה אפשר לעשות?
1. עבדו על הקשר הבין אישי עם הילד שלכם
באופן אוטומטי, כאשר הילד מתנהג באלימות ובתקופנות, לרוב אנחנו נכעס ונתרחק. בעצם, מתחיל מעגל שלילי, בו הגישה שלנו באופן אוטומטי כבר שלילית, כעוסה, עצבנית ומתוסכלת. הילד, שמתוסכל בעצמו (גם אם אנו לא יודעים מהי הסיבה), מגיב לתסכול שלנו בתסכול רב יותר, לעיתים בעוינות. ואנו, בתגובה לכך, מגיבים שוב בכעס, עוינות, תוקפנות. קשה מאד לשנות פתאום את ההתנהגות שלנו ואת רגשותינו לנוכח סיטואציה כה מתסכלת, כשאנו לרוב לא מבינים מדוע הילד עויין אלינו. אנו מרגישים חוסר צדק וחוסר אונים.
למרות שזה הדבר האחרון שנרצה לעשות כרגע, הדבר הראשון והחשוב ביותר לעשות הוא לשנות את הגישה. למה אנחנו נשנה את גישתנו ולא הוא את גישתו? זאת שאלה שחוזרת על עצמה הרבה. למה אנו צריכים לשנות את גישתנו אם הילד כה עוין ותוקפני? או אדיש ומסוגר? למה שהוא לא יעשה את הצעד הראשון ויתנהג סוף סוף יפה? התשובה היא כי יתכן והילד שרוי בקושי רגשי והוא חסר כלים על מנת לדעת כיצד לנהוג אחרת. אנו ההורים, המבוגר האחראי, ויש בידינו את היכולת לשנות. נכון, זה מצריך מאיתנו להיות מאופקים, להיות מווסתים ורגועים, ובכלל, דורש אנרגיות רבות שכרגע התחושה היא שאין לנו. עם זאת, זה הכרחי עבור שינוי. אז איך מתחילים? התחילו לאט. התבוננו על הילד שלכם ומצאו את הדברים היפים והנעימים שהוא עושה. גם ילד ש-90 אחוז מן הזמן מתנהג בצורה שאיננה לרוחכם, מתנהג 10 אחוז מהזמן בדרך שאתם אוהבים. מצאו את הרגעים האלה. ברגע שאתם רואים רגע כזה, החמיאו לו. ברגישות ובאותנטיות. לדוגמא אם הילד חלק צעצוע עם אחותו, אמרו לו שאתם גאים בו שהוא כה נדיב. אם הילד זימר בקול נעים אמרו לו שאתם אוהבים את השירה ואת הקול שלו. רגעים כאלה יגבירו את התחושות הטובות ויחזקו את הקשר.
לרוב, כשאנו עסוקים בהתנהגות השלילית ובקושי, פשוט לא נשים לב לדברים החיוביים. ברגע שאנו שמים לב להתנהגויות היפות והנעימות, גם אנחנו מרגישים טוב יותר והגישה שלנו קצת משתנה. כמובן שהכוונה היא רק לתגובות אותנטיות ואמיתיות מצד ההורים, שבאמת מחממות לכם את הלב. הילד כמובן מרגיש פתאום שלא רק נוזפים בו, ואולי גם הוא מצליח פתאום לראות בעצמו היבטים נעימים יותר, מה שיגרום גם לו להרגיש טוב יותר, להאמין בעצמו ולאחר מכן גם להתנהג בצורה מווסתת יותר. חשוב לציין שלעיתים הילד מופתע מן התגובה שלכם ולוקח לו זמן להבין שאתם אכן מתכוונים למחמאה ומאמינים בה.
2. הבינו מהו הקושי
לאחר שאנו מתחילים לעבוד על הקשר הבין אישי וליצור אווירה קצת יותר נינוחה, עבור הילד ועבורנו, חשוב להבין מהו מקור הקושי. מקור הקושי יכול להיות כל דבר בעצם. קושי חברתי בבית הספר, מול ילד ספציפי, או מול כמה ילדים. קושי שמקורו לימודי, או קשיים בקשב והריכוז שמקשים על הלמידה או על התחום החברתי. הקושי יכול להיות בעקבות משבר משפחתי או שינוי במבנה המשפחתי כגון גירושים או לידת ילד נוסף למשפחה, מעבר בין מסגרות לימודיות או מעבר דירה. בעצם, כל שינוי.
לעיתים ברור לנו מאד מה מקור הקושי, אך לעיתים מקור הקושי מאד מעורפל, לעיתים אף מדובר במספר קשיים במקביל, לדוגמא קשיי הקשב והריכוז משפיעים גם על התחום הלימודי וגם על התחום החברתי. כדי להבין את מקור הקושי, מומלץ להתייעץ עם צוות בית הספר או הגן ולשאול כיצד הם רואים את הילד במהלך היום. האם הם רואים קשיים מסויימים או מורכבויות מסוימות בכיתה או בהפסקה? נקודת המבט של הצוות יכולה להאיר בפנינו קשיים או צדדים של הילד שלא עולים בבית.
3. עזרו לילד לפתור את הקושי
לרוב, גם אם הקושי הוא ספציפי ונקודתי, לוקח זמן לפתור אותו. אך הצעד הראשון הינו לעבד עם הילד את הקושי ולהשתתף איתו בחוויה הרגשית. לדוגמא, אם הקושי הוא חברתי, הראו אמפתיה אמיתית. אמרו לילד כמה קשה לרצות להיות חלק מהחברה' והתחושה היא שמשהו לא מסתדר. הקשיבו לילד ללא ביקורת או שיפוטיות והימנעו מתגובות כמו: "אז למה לא אמרת לו ככה וככה?!". לעיתים הקושי מעלה חרדה בהורים, זה הגיוני וטבעי. עם זאת, בשיח עם הילד הימנעו מתגובות של חרדה וחששות. שדרו לילד ביטחון שהכל יהיה בסדר.
שאלו את הילד מה לדעתו כדאי לעשות כדי לפתור את הקושי, או עם מי אפשר להתייעץ. לעיתים תופתעו והילד יגיד שהוא מעוניין לשוחח עם המחנכת או היועצת ולחשוב יחד על פתרון. לעיתים הילד לא ידע לענות ותוכלו להציע פנייה לייעוץ/לאבחון/לפסיכולוג (בהתאם לקושי, או אף אפילו כדי לפענח מהו הקושי) או אולי תחשבו על דרך יצירתית להקניית אסטרטגיות שונות ושאלו לדעתו. לעיתים הקושי הוא רגשי, ביכולת הוויסות הרגשי של הילד. כלומר, עד כמה הילד מצליח לווסת את הרגשות העוצמתיים שעולים בו בסיטואציות מסוימות, להרגיע את עצמו ולהגיב בצורה מקובלת חברתית. אם זה הקושי, ניתן להשתתף עם הילד בקושי הרב לנוכח רגשות עוצמתיים שמציפים אותו. אפשר לחשוב יחד על אסטרטגיות להירגע, או להיעזר באיש מקצוע.
לא משנה מהו המקור של הקושי, הדבר החשוב ביותר הוא שהילד ירגיש שאתם איתו, חוברים יחדיו נגד הקושי והבעיה, באמפתיה ובהמון חמלה כלפיו. בשלב זה אני לרוב ממליצה לפנות גם לצוות החינוכי בגן או בבית הספר, על מנת לחשוב ביחד על דרכים לעזור לילד. לרוב, כשיש שיתוף פעולה והבנה בין ההורים והצוות, ומתווכים זאת לילד בצורה נכונה (כולנו פה כדי לעזור לך, לחשוב איך להתגבר על הקושי, שיהיה לך טוב… ועוד), זהו מצע מצויין לשינוי חיובי ומעצים.