הבחנתם שהילד שלכם מתקשה בבית הספר. יתכן שהוא כרגע בכיתות הנמוכות ומתקשה לרכוש את הקריאה ואת הכתיבה. המורה אומרת שהוא נזקק לחזרות מרובות, אולי הוא אף מקבל עזרה פרטנית בבית הספר, אך עדיין מאד מתקשה. יתכן וילדכם בכיתות הגבוהות יותר, אתם רואים את הפער הולך וגדל, ניסיתם להיעזר במורים פרטיים, או לשבת איתו וללמוד יחדיו, אך למרות המאמץ הגדול שלו הוא עדיין מתקשה. אולי אתם רואים את הילד שלכם נמנע מכל פעילות הקשורה ללמידה, אתם בלבכם יודעים שזה בגלל הקושי הלימודי. או אולי, אתם לא בטוחים מדוע.
היום אנו חיים בעידן בו קיים ידע רב סביבנו ושיח חינוכי חברתי המתמקד פעמים רבות בהבנת הבעיה ומוקד הקושי, על מנת למצוא את הדרך הנכונה והמדויקת לעזור לילד. אבחון הילד יכול לעזור לשפוך אור על מקורות הקשיים ולהחליט על דרך העבודה הנכונה. אך לפני שאדבר על אבחון לקויות למידה, אני רוצה קצת לדבר על לקויות למידה בכלל. מהי לקות למידה?
לקות למידה הינה הפרעה נוירו התפתחותית, כלומר המקור הינו בהתפתחות המוח או במערכת העצבים ולא כתוצאה מחוסר חשיפה לחומר לימודי מסוים או כתוצאה ממוטיבציה נמוכה. לקות למידה, יכולה להתבטא בקושי בקריאה, בכתיבה או בחשבון.
איך נראה את זה בכיתה או בבית? נוכל להבחין שהילד מתקשה מאד ברכישת הקריאה, למרות חזרות מרובות של הקניית החומר או תרגול רב. הקושי לא חייב להתבטא בקושי בקריאה עצמה, נוכל לראות ילד שמצליח לקרוא, אך לא מצליח להבין מה קרא ולתאר את הסיפור. נוכל להבחין בקושי המתמקד בכתיבה, לדוגמא כתב לא קריא, שגיאות כתב רבות וקושי לשמור על רווחים מסודרים. נוכל להבחין בקושי בהבנה של בעיה מילולית בחשבון, או קושי בחישובים.
קל יותר להבחין בקושי כאשר נראה ילד שמאד מתאמץ ונתקל בקושי שוב ושוב, כיוון שלא נייחס זאת אוטומטית לקשיים אחרים, כגון קשיי קשב וריכוז או קושי רגשי. אך לעיתים נראה ילד מאד מתוסכל, מסרב ללמוד, נמנע מהכנת שיעורי בית או מקריאת ספרים. הרבה פעמים הורים וגם הצוות החינוכי טועים וחושבים שמדובר בחוסר מוטיבציה. עם זאת, אין ילד שרוצה להיות חריג ולהרגיש שאיננו עומד בקצב. אכן צריך לבדוק היטב האם מדובר בקושי רגשי, שעלול לגרום להימנעות לדוגמא, אך לזכור שתמיד בבסיס יימצא קושי של הילד ויש צורך לעזור לו להבין מהו הקושי וכיצד ניתן להתגבר עליו.
למה זה קורה? כלומר, מהו הקושי בבסיס הפרעת לקות הלמידה? קודם כל חשוב לציין כי לקות למידה איננה קשורה לאינטליגנציה. בעצם, אחד מהתנאים לקבלת האבחנה של לקות למידה הינה שהאינטליגנציה של הילד הינה בטווח הנורמה (או מעל טווח הנורמה). ישנם ילדים נבונים מאד בעלי לקויות למידה. אז ממה בכל זאת נובע הקושי?
הקושי יכול לנבוע מקושי במעבד הפונולוגי. זאת אומרת, קושי בשמיעת צלילים ותנועות. ילדים אלה יקראו קריאה מאד מצרפת, קריאה מאד איטית ולרוב רצופת שגיאות. היכולת הפונולוגית הינה מיומנות בסיסית עבור רכישת הקריאה והפיכתה לאוטומטית. הפגיעה ביכולת הפענוח האוטומטית דורשת מן הילד מאמץ רב והקצאת משאבים רבים עבור הקריאה. כך, ההתמקדות הינה בתהליך הפענוח ולרוב לא נותרים משאבים קוגניטיביים פנויים להבנת הטקסט. כמו כן, לעיתים הקריאה כה איטית שישנו קושי לפענח את התוכן. לקות ביכולת הקריאה נקראת דיסלקציה.
הקושי יכול להיות בשל המעבד הפונולוגי, כפי שנאמר, קושי להבחין בין צלילים שונים וקושי בפירוק המילה לצלילים (לפונמות). אך הוא יכול להיגרם גם מלקות במעבד החזותי, כלומר, קושי בתהליך הסריקה החזותי, בזיכרון של הסמל ובלבול בין סמלים שונים אשר נראים דומים בשפה. מוקד הקושי יכול להיות בשני המעבדים גם יחד. לקות ביכולת הכתיבה נקראת דיסגרפיה. קושי בהפקת שפה כתובה. הילד יכול להפעיל לחץ חזק מאד או חלש מאד על העיפרון, כתב היד יהיה לא קריא, הוא יתקשה בארגון הדף מבחינת רווחים בין מילה למילה, לעיתים נראה טעויות כתיב, שיכול אותיות בכתיבה ועוד.
בנוסף לאלה, לעיתים ניתן להבחין בקושי בשפה- קושי ביכולת השיום (שיום חפץ אשר נמצא לידנו או בתמונה), קושי ביכולת השליפה (אנו רואים "אריה" בראשנו ורוצים לשלוף את המילה, אך נגיד "זברה" במקום או נתאמץ מאד להיזכר איך קוראים לחיה זאת). לעיתים נבחין בקושי בזיכרון. יתכן שישנו קושי בזיכרון השמיעתי או קושי בזיכרון החזותי. יתכן שהקושי הינו בזיכרון עבודה, כלומר ביכולת שלנו להחזיק את כל המידע שהגיע אלינו כרגע ולעשות עליו מניפולציה כלשהי. לעיתים הקושי הינו בקידוד המידע (האם אנו מצליחים לקודד אותו נכון או שהמידע עבר מעלינו), או באחסון של המידע (יכול להיות ששמענו אותו וקודדנו אותו אך לא הצלחתי לאחסן אותו בצורה יעילה ועל כן לא נצליח להיזכר במידע).
מכיוון שלרוב איננו יכולים לדעת היכן נמצא הקושי בדיוק ואילו מנגנונים עומדים בבסיס הקושי, לעיתים אנו מעניקים לילד שלנו אסטרטגיות שאינן מתאימות עבורו. לדוגמא אם ישנו קושי בזיכרון השמיעתי, אז כדאי דווקא להשתמש בעזרים חזותיים, מידע שנוכל להבין לרוב לאחר אבחון. על כן, הסיבה הראשונה לבצע אבחון הינה לעמוד על הקשיים של הילד ועל המנגנונים בבסיס הקשיים, על מנת לתת לו אסטרטגיות יעילות ומדויקות עבורו.
במהלך האבחון חשוב וקריטי לשלול גורמים אחרים אשר יכולים לגרום לקשיים, כגון לקות ראייה או שמיעה, קשיי קשב וריכוז (גם להם ניתן לתת מענה כמובן, אך בדרך אחרת) או קשיים רגשיים. במידה ואנו רואים שישנו גורם אחר, יש לטפל בו באופן הייחודי והמתאים. ילד שמתקשה לקרוא מכיוון שהוא מאד מוטרד ממחשבות חוזרות ונשנות, לא ייעזר מאסטרטגיות שילד בעל לקות קריאה ייעזר מהן. הוא זקוק למענה ספציפי לקושי הרגשי.
הבנת הקשיים וההמלצות הכתובות בסיום האבחון על ידי המאבחנת, יעזרו גם להורים וגם לצוות החינוכי בהבנת הדרך הנכונה ללמדו את הקריאה. כמו כן, ההמלצות יתמקדו בלימוד אסטרטגיות מתאימות, בעקיפת הקשיים על ידי מענים שונים (לדוגמא טקסטים מוקלטים כאשר אובחנה דיסלקציה) ועוד. בנוסף למענה זה, על ידי אבחון של הקשיים ניתן לתת מענים נוספים, כגון שעות שילוב הניתנות במסגרת בית הספר על ידי מורת שילוב, אשר מומחית בהוראה מתקנת. בכיתות הגבוהות ניתן להמליץ על הקלות מסוימות על מנת לעזור לילד להביע את הידע שלו למרות הלקות.
לרוב הערך העצמי של ילדים בעלי לקויות למידה יושפע מלקויות הלמידה. גם בגילאים הצעירים הילד לרוב מבין את הקושי שלו ואת הפער בינו לבין יתר חברי הכיתה. הוא לרוב ירגיש מתוסכל מניסיונות חוזרים ונשנים ומחוויות הצלחה מעטות אם בכלל. הוא לא יבין למה הוא לא מצליח כשאחרים מצליחים והתחושה לרוב היא שהוא "איננו טוב כמו אחרים". לעיתים, המוצקה היא גדולה. הילד מתקשה להתמודד עם הקושי. הקושי יכול להחריף אל מול צוות חינוכי או הורים שאינם מצליחים להבין מדוע הילד "לא מצבע את המשימות כפי שנדרש".
החשיבה השגויה שזאת בחירתו ושהוא בוחר לא ללמוד עלולה לפגוע בקשר עם ההורים או עם המורה. הילד ירגיש לא מובן ואף מותקף לעיתים. לעיתים הוא יקבל הרבה הערות, לרוב ההערות מופנות לילד ליד חבריו לכיתה ותורמות גם הן בתורן להורדת הערך העצמי. מתוך מצוקה זאת, לעיתים יתחילו קשיי התנהגות. לרוב, כשזה המצב, נוצרת הסלמה. כך, המורה או ההורה יהפכו מאד נוקשים, מכיוון שהם רוצים להטיל משמעת על הילד "שמסרב ללמוד", ואילו הילד, מרגיש מותקף, לא מובן, חסר אונים וממשיך בתורו בהתנהגויות לא מקובלות שונות כגון- חוסר הקשבה והתעלמות מהמורה, יציאה מן השיעור, דיבור עם חברים בכיתה בקול רם, לספר בדיחות אשר מפריעות למהלך השיעור ועוד.
מה עושים? חשוב להסביר לילד על הקשיים. חשוב להסביר כי הלקויות לא מעידות על האינטליגנציה שלו. יש להסביר לילד, בדרך התואמת גיל, את הבעיות המרכזיות עמן הוא מתמודד. אפשר להתייעץ עם הפסיכולוג אשר ביצע את האבחון בדרך ההסבר המותאמת עבור אותו הילד. חשוב לנרמל לילד את הקושי, להסביר שישנם עוד ילדים שחווים קושי כזה, אולי לספר על אחד ההורים ועל דרך ההתמודדות עם הקושי. מומלץ לדבר על ההמלצות הלימודיות, איך ניתן לגשת ללימודים כך שיהיה יותר יעיל ונעים עבורו ולשאול את דעתו.
מכיוון שלרוב התחושה של הילד היא של חוסר שליטה וחוסר אונים לנוכח הסיטואציה הלימודית, חשוב לערוך את השיח בצורה הדדית וקשובה, ולתת לילד מקום לבטא את רצונותיו ואת קשייו. חשוב להכיל את הקושי של הילד, ניתן לשקף ולתקף לו את התחושות "כמה זה קשה להרגיש שכאילו משהו לא בסדר בך" או "שלאחרים זה קל ופשוט ואתה צריך להתאמץ" (בהתאם לתיאוריו של הילד). לצד זה, חשוב ביותר להעניק תחושת ערך וביטחון בהמשך הדרך. חשוב לתת לו חיזוקים רבים, על כל ניסיון של למידה ועל כל הצלחה קטנה, בדרך אותנטית ואמתית. החיזוקים ותחושת הערך המועברים מן ההורים והמורה לילד הינם קריטיים על מנת לשקם את תחושת הערך העצמי של הילד.
