המציאות המודרנית הביאה איתה כל כך הרבה דברים טובים. מערך רפואי נרחב שמוביל לבריאות טובה יותר, אפשרויות תעסוקה והתפתחות רבות יותר, מודעות גבוהה לשיטות חינוך שונות ולבריאות הנפשית של הילד ולהתפתחותו התקינה, וכמובן עוד הרבה דברים נפלאים ונהדרים שמרחיבים את האפשרויות שלנו ואת איכות החיים שלנו.
אך יחד עם זאת, המודרנה גם טומנת בחובה דבר אחד שפשוט מפריע לנו להיות מאושרים. הבטחה מסוימת שאנחנו לא צריכים לסבול, שיש אפשרות לסלק את הסבל, אם רק יהיה לנו קצת יותר כסף, קצת יותר סבלנות, קצת יותר… ממשהו.
זאת תפיסה תרבותית מודרנית, וגם אנחנו כאנשים וכהורים לרוב שבויים בה וכל כך רוצים בה לילדים שלנו. אף הורה לא נהנה לראות את הילד שלו פוגש בתסכול, בסבל, בחוסר הצלחה. לעיתים, המפגש הוא אפילו לא "מציאותי" במובן הזה של מפגש פיזי עם התסכול, אלא מנטאלי, הילד חושב מה יהיה כשיגמר הארטיק ואי אפשר עוד ארטיק (לדוגמא, אך כמובן שזה יכול להיות כל דבר).
יש ילדים שכל כך מפחדים מהמפגש עם תסכול שהם פשוט נמנעים ממנו. נמנעים מלנסות לצייר- כי הם חוששים שלא יצא להם טוב. נמנעים מלהתחרות עם האח במשהו- שמא יפסידו.
יש ילדים שיכולים להדוף מעליהם חוויות של עצב או כעס, להיות בהכחשה לגבי הרגשות שלהם- אני לא עצוב! אני לא כועס!
אבל באופן פראדוקסלי, כשאנחנו נמנעים מהמגע עם הכאב, כשאנחנו נמנעים לדבר אותו, להרגיש אותו, לפגוש אותו- הוא נהיה גדול יותר, מאיים יותר ומפחיד יותר.
גם אנחנו כמבוגרים, יודעים עד כמה בלתי אפשרי להדחיק לאורך זמן רגשות כואבים. מתישהו הם מתפרצים, ואז הם מתפרצים באופן לא מבוקר, בדרך כלל בלתי נשלט, עוצמתי מפחיד וכואב.
אילו דרכים קיימות לעזור לילדים להתמודד עם קושי ותסכול?
- כדי לעזור לילדים להתמודד עם קושי ותסכול, ישנן מספר דרכים מרכזיות: קודם כל, חשוב להבין שהילדים שלנו יפגשו את הכאב ואת הסבל כחלק טבעי מהחיים, וזה מלמד אותם וגורם להם להתקדם. שנית, יש לתווך את המפגש לילדים שלנו על ידי דיבור על רגעי קושי אפילו במציאות נעימה. שלישית, לשדר להם מסר של "אתה חזק ויכול להתמודד עם זה", המאמין ביכולתם. רביעית, לעזור להם לדבר את הקושי וללמד אותם לזהות רגשות בגופם. חמישית, לסייע באסטרטגיות להתמודדות עם קושי, כמו מקום נעים, משחק מרגיע, ציור או חיבוק. ולבסוף, להזכיר להם שזה חולף, כמו גלים בים, וזה בסדר להרגיש לא נעים.