טיקים הם תנועות מהירות של קבוצת שרירים בגוף החוזרות על עצמן באופן בלתי רצוני. הטיקים יכולים להופיע בצורת טיקים תנועתיים, או טיקים קוליים. הם אינם רצוניים וחשוב לדעת שהילד לא מסוגל לשלוט בהם. גם אם הוא יצליח לשלוט בטיקים, זה יהיה לזמן קצר מאד. כהורים, לעיתים קשה לנו להיות נוכחים לטיקים המופיעים אצל הילדים שלנו, ובעיקר יכולה לעלות תחושת חוסר אונים לנוכח העובדה שאנחנו לא יכולים לעצור אותם בעצמנו.
למה הם מופיעים?
המקור המרכזי לתופעה הוא נוירולוגי. ידוע כי ישנו קשר בין הופעת טיקים להפרשה מוגברת של המוליך העצבי דופמין והוא זה שמביא לתנועתיות היתר- הטיקים. לטיקים מרכיב תורשתי גנטי. למרות שטיקים נגרמים עקב תופעה נוירולוגית, עוצמתם מושפעת ממצבי מתח וחרדה ומשינויים רגשיים עוצמתיים כמו התרגשות, לחץ, פחד, שמחה גדולה.
אז מה לעשות?
הם לא שולטים בזה – קודם כל והדבר החשוב ביותר הוא להבין שהילד לא שולט בהופעת הטיקים. לעיתים הורים מוטרדים וחרדים מהטיקים. הם רוצים לסייע לילד שלהם ומחפשים יחד איתו דרך לשלוט בטיקים. הם יכולים בטעות לחשוב שמדובר בתופעה התנהגותית בלבד ולנסות דרכים התנהגותיות כדוגמת עונשים ופרסים. דרך זאת אינה עובדת כי הילד לא מסוגל באמת לשלוט בהופעת הטיקים לאורך זמן. להפך, הוא יכול להפוך מתוסכל מהמפגש עם זה שהוא "נכשל" בהתמודדות מול הטיקים. המודעות לכך שהטיקים אינם רצוניים פותרת את ההורים מניסיונות אלה ומאפשרת גם לילד וגם להורה לא להיות מתוסכל ושבוי בתחושת חוסר הצלחה או כשלון.
להרגיע ולהסביר לילד שהכל בסדר אצלו ושהטיקים לא מסוכנים – ילדים וגם הורים יכולים מאד להיבהל מהטיקים. גם כאן הידע מסייע לנו להירגע בעצמנו ולהרגיע את הילד שלנו. חשוב להסביר לילד שהטיקים לא מסוכנים. לעיתים הם מציקים, או מכאיבים מעט בשרירים, אך הם לא יכולים לגרום נזק. ניתן להסביר לילד, בהתאם לגילו ולמידת הבנתו, את תהליך היווצרות הטיקים. ישנם ילדים שלא יהיו מאד מוטרדים מהופעת הטיקים, ואחרים שהופעת הטיקים יטרידו אותם עד מאד. יהיה נכון לערוך עם הילד שיח רגשי, ברגישות, על הנושא, כמו על כל נושא אחר שיכול לעורר רגשית. נוכל לשאול אותו מה התחושות שזה מעלה אצלו? כעס? עצב? מבוכה? תסכול?, להכיר בהם ולתקף את הרגשות, ולחשוב ביחד מה מרגיע אותו, מה מסייע לו להעביר את הרגשות הללו. בנוסף, אפשר לחשוב ביחד על מחשבות שזה מעלה, האם הילד חושב מחשבות כמו: "אז זה אומר שלא יהיו לי חברים" או "שלא אצליח בחוג". קודם כל ניתן הכרב ותוקף גם למחשבות אלה, ואז נוכל לערער ביחד על המחשבות קיצון, שנקראות גם "מחשבות קטסטרופליות". נשאל שאלות כמו- מתי אתה מרגיש ככה? תמיד? אתה משחק רק לבד כל היום? אתה אף פעם לא מצליח? ועוד. המטרה היא לסדוק את המחשבה הקטסטרופלית שלרוב מעוררת חרדה.
להתעלם מהטיקים – הטיקים קורים באופן לא רצוני, ואין טעם לתת יתר תשומת לב לרגע בו הם קורים, להפך. נכון יהיה להמשיך כרגיל. אנחנו יודעים שהטיקים מגיעים ויגיעו לפעמים, וזה בסדר.
הסברה לסביבת הילד על מהם טיקים ולעודד אותם להתנהג בטבעיות – חשוב להסביר לקרובי המשפחה וגם לחבריו של הילד על תופעת הטיקים. בדיוק כפי שנגיב אנחנו אל הטיקים- ללא תשומת לב יתרה ובטבעיות, כך נעודד את הסביבה של הילד להגיב. כמובן שבמידה ועולות הקנטות מצד סביבתו, יש מצד אחד להשאר רגועים נוכח הסיטואציה, אך להנכיח את המעורבות שלכם ואת העובדה שאתם לא מוכנים שיפגעו בו. אפשר להשהות את התגובה המיידית והמהירה (לכמה דקות/שעות), לחזק את הילד על כך ששיתף אתכם ולראות אם הילד מצליח לחשוב ביחד איתנו איך היה רוצה לטפל בסיטואציה. בסיטואציות כאלה אני ממליצה לערב באופן מיידי את מחנכת הכיתה ויועצת בית הספר, כפי שהיינו עושים במידה והיו עולות הקנטות על כל תחום אחר שקשור לילדנו.
הפחתת רמות מתח וחרדה – נמצא קשר בין רמות גבוהות של מתח וחרדה לבין עוצמתם ותדירותם של הטיקים. על כן, אפשר לחשוב מראש על פעילויות מפחיתות חרדה. אפשר ממש לשבת עם הילד ולחשוב ביחד. לדוגמא: ספורט מסויים או הליכה בפארק, מדיטציה, חוג מסויים, יצירה בכל דרך ותחום שהילד מתחבר אליו, מוזיקה ועוד.
טיפול?
קודם כל, אני ממליצה לפנות לנוירולוג לילדים עבור אבחנה מתאימה ומעקב. לרוב, עצם ההגעה אל איש מקצוע שמתמחה בתחום ונותן ידע נוסף, מפחיתה חרדה ובנוסף, מאפשרת לנו לחשוב על אופציות נוספות לסיוע שלא חשבנו עליהם בעבר.
בנוסף, ניתן להיעזר בטיפול רגשי עבור הפחתת רמות המתח והחרדה.
ההגעה לטיפול רגשי תלויה בכמה רבדים ומומלץ להגיע לפגישה ראשונה ולהתייעץ עם מטפל רגשי/פסיכולוג ילדים לפני שמתחילים בטיפול. לעיתים, ישנם קשיים ומתחים נוספים אצל הילד אשר קשורים או שאינם קשורים ספציפית להופעת הטיקים. בהגעה לטיפול יש לשקול עד כמה הטיקים מפריעים לילד, מה רמות המתח שהילד חשוף אליהן, האם ישנו קושי בויסות הרגשי שניתן לסייע בו ועוד.