חלק ממה שעושים בטיפול, או בהדרכת הורים, זה להבין את הדפוסים שלנו ולחקור את המקור שלהם. ברגע שאנחנו מעלים אותם למודעות, קל לנו יותר להתבונן בהם ולהחליט – האם אני רוצה לשמר אותם או לשנות אותם? הדפוסים בהם אנו נוהגים יכולים לנבוע מדינאמיקות שנחשפנו אליהן ולקחנו חלק בהן מהילדות, ממודל מסויים שנחשפנו אליו ואז אנחנו מחקים אותו, או להפך- מנסים להתרחק ממנו עד כמה שאפשר.
לרוב, קשה מאד לעשות עצירה אקטיבית במהלך האינטנסיבי של החיים על מנת לבחון את הדפוסים שלנו ואנו פועלים בצורה אוטומטית. לרוב כאשר משהו בדפוסים שלנו כבר לא ישרת אותנו, רק אז נעשה עצירה ונחשוב עליהם. לדוגמא אם אני מרגישה קושי ביצירת קשרים חדשים וזה מפריע לי לתפקוד ולהתנהלות ולרווחה הנפשית שלי, אז סביר להניח שמתישהו אעצור ואבדוק – מדוע זה קורה. גם אז, לעיתים נדרש משבר כלשהו על מנת שנוכל לעצור ולהתבונן.
בהורות שלנו, הדפוסים שלנו מעצבים את הילדים שלנו, כפי שהדפוסים של הורינו עיצבו אותנו. אין במשפט הזה משהו מפתיע במיוחד, אלא אם עוצרים רגע וחושבים- מהם הדפוסים שלנו? האם אנחנו אוהבים אותם? ומה הם בעצם משרתים? בדיוק עבור שאלות אלה, החלטתי לכתוב את הכתבה הנוכחית, מתוך אמונה חזקה שחקירה עצמית אקטיבית היא מתנה, עבורנו ועבור הילדים שלנו.
אז איך נוכל להתחבר ולהבין את המקור לדפוסי ההתנהגות שלנו?
בכתבה זאת אכתוב בעיקר על דפוסי ההתנהגות שלנו אל מול הילדים שלנו. איך אנחנו מתנהגים כשאנחנו מבקשים או דורשים מהם דבר מה, לסדר, לנקות או להכין? האם בעדינות ורוך? האם בתקיפות? מה חשוב לנו שהם יעשו? האם חשוב לנו שהם יכינו את שיעורי הבית? האם חשוב לנו שהם יאספו ויסדרו את המשחקים שהוציאו מהארון? האם חשובה לנו שיגרת היום, או להפך, אנחנו לא מאד שמים לב לזמנים ולשעות בהקשר הזה. האם חשוב לנו שהילדים שלנו יגיעו בזמן? האם חשוב לנו שיעמדו על שלהם אל מול החברים, או להפך שיוותרו ויהיו אדיבים? – כל אלה ועוד הרבה יותר מאלה קשורים לחוויות שלנו מהילדות, להתפתחות הרגשית שלנו, ולערכים שחשובים לנו.
אחד ממוקדי המפתח הוא מציאת הערכים החשובים לנו וחשובים לנו להנחיל לילדינו, על מנת לבחון האם דפוסי ההתנהגות שלנו אל מול הילדים שלנו משרתים ערכים אלה.
איזה ערכים יש בכלל?
אפשר לשבת כמה רגעים בשקט עם עצמנו ולחשוב מהם הערכים החשובים לנו. דרך יעילה לא פחות היא להתבונן בערכים ולבחון אילו מהם מדברים אלי.
רשימת ערכים לדוגמא:
אומץ, אופטימיות, אושר, אדיבות, אותנטיות, אכפתיות, אמון, אמפתיה, אהבת המולדת, אסרטיביות, אסתטיקה, ביטוי עצמי, ביטחון, גמישות, דו-קיום, דוגמא אישית, הארת פנים, הגינות, הגשמה, הדדיות, הובלה, הומור, הוקרת תודה, הישגיות, החלטיות, הנאה, הסתפקות במועט, הרפתקנות, הקשבה, התלהבות, התמדה, התנדבות, התמסרות, התפתחות, חדשנות, חברות, חופש בחירה, חמלה, חכמה, חריצות, יושרה, יוזמה, ייחודיות, יסודיות, יצירתיות, ישירות, כנות, כיבוד האדם, כריזמה, לקיחת סיכונים, למידה, מחויבות, מחילה, מיקוד במטרה, מנהיגות, מסורת, מעורבות, מקוריות, מצוינות, מקצועיות, משמעת עצמית, משפחה, נאמנות, נדיבות, נחישות, נימוס, נכונות, נקיון, נתינה, סבלנות, סדר, סלחנות, עדינות, עליזות, ענווה, עצמאות, עקביות, עזרה לזולת, פשטות, פתיחות, צדק, צמיחה, צניעות, קבלה עצמית, קדושת החיים, רידמה, קלילות, רוגע, ריגוש, רצינות, רעות, שוויון, שונות, שאפתנות, שותפות, שייכות, שחרור, שלווה, שלום, שמחה, שפע, שקיפות, תעוזה.
כמובן, אפשר למצוא רשימות שונות באינטרנט לשם התרגול, במידה ואתם מרגישים שיש ערך נוסף שאין פה אבל שאתם מעוניינים למצוא.
תרגלו:
כתבו עשרה ערכים שהכי מדברים אליכם והייתם רוצים לחיות את חייכם ולחנך את ילדיכם לפיהם (אפשר גם קצת יותר, אם קשה לבחור). מספרו אותם כך שאחד הוא החשוב ביותר עד סוף הרשימה. אתם יכולים לעצור לרגע ולחשוב מדוע זה ערך שחשוב עבורכם. קצת להרהר בו ואם בסוף ההרהור והמחשבה הוא עדיין חשוב, השאירו אותו. עכשיו תוכלו לבחון האם הדפוסים שלכם משרתים את הערכים האלה? האם ישנם ערכים שמתנגשים ויוצרים קונפליקט, כמו לדוגמא: קלילות ורצינות. איך אפשר לתת לשניהם מקום? באיזה איזורים? לרוב, לאחר מחשבה לא ארוכה אנחנו מצליחים ליישב את ההתנגשויות הללו. מה שאני אוהבת מאד בתרגיל הזה, הוא שתוך זמן קצר יחסית הוא יכול לעלות למודעות שלנו סיבות להתנהגות שלנו ולמה התנהגויות מסוימות חשובות לנו יותר. כך, נוכל לתקשר אותם לילדים שלנו.
איך נתקשר את הערכים שלנו לילדים?
ברגע שאנחנו יודעים מדוע אנחנו מבקשים מהילד שלנו משהו, קל לנו לתקשר את זה. לדוגמא: "אתה יודע, מאד חשוב לי הערך של אדיבות. ראיתי איך אתה עוזר לאחיך היום, וזה ממש ריגש אותי". או: "חשוב לי שכולנו נרגיש חלק מהבית. זה נקרא תחושת שייכות. לכן, אשמח שכל אחד יקח על עצמו משימה שתהיה חלק מהשיגרה ביום יום". ועוד.
בנוסף, נוכל לטפח ערכים שאולי אפילו לא חשבנו על כך שאנחנו רוצים לטפח. לדוגמא הבנתי שהערך של הרפתקנות הוא חשוב עבורי. אז אוכל לתקשר את זה. לדוגמא: "חשבתי על כך שאני מאד אוהב לעשות דברים הרפתקנים. כשהייתי צעיר הייתי אוהב לגלוש בים. היית רוצה שננסה את זה ביחד? אולי משהו אחר שמרגיש לך הרפתקני?".
בעצם הקניית חינוך לערכים מתוך מודעות, עוזר לנו להיות יותר ברורים לעצמנו וגם לילדים שלנו. בהירות זאת לרוב מפחיתה חרדה וגם עוזרת לנו בתקשורת בריאה אל מול הילדים שלנו. בנוסף, היא יכולה לעזור לנו להבין מדוע ישנם דברים מסויימים שמטרידים אותנו. למשל אם הילד שלי ביישן מאד וערך חשוב בעיני הוא חברות, אז ברגע שאני נוכחת בסיטואציה בה הוא מתבייש, אני בחרדה שהביישנות תפריע לילד שלי לייצר חברויות. כך, אני עלולה להגיב לסיטואציות האלה בצורה לא אמפטית או שמלחיצה את הילד, לדוגמא- "אין לך מה להתבייש, תיגש אליו ותשחקו!". הוא בתורו, יבהל או ירגיש שמשהו לא בסדר בו, והדינאמיקה בעצם תמנע ממני לסייע לו. אם אני מבינה שמטריד אותי שהילד שלי ביישן, כי חשוב לי הערך של חברות, השיח עם עצמי יהיה שונה. אני יכולה לשאול את עצמי- רגע, ולילדים ביישנים אין חברים? האם זה מפריע לו שהוא מתבייש? כמה זמן לוקח לו להיפתח ומה מסייע לו?. כך, מתוך ההבנה, הרגעת החרדה וההתבוננות על הילד שלי ועל הצרכים שלו, אני יכולה לסייע לו בצורה הטובה והמדויקת ביותר.