מעבר למסגרת חדשה – איך נעזור לילד להסתגל?

הפעוט שלכם עולה לגן עירייה? אולי לגן חדש בשל מעבר דירה? לרוב מעבר בין מסגרות גורם ללחץ הן עבור ההורים והן עבור הקטנטנים שלנו. אז מה אפשר לעשות כדי להקל על המעבר וההסתגלות מבחינה רגשית לילד?

 

1. אתם מכירים את ילדיכם

אתם מכירים את הילד שלכם יותר טוב מכל אחד אחר. קחו כמה רגעים וחישבו (או אפילו כתבו על דף)- כיצד הוא מגיב כאשר הוא מגיע לסיטואציה חדשה. האם הוא מסתקרן וישר רץ אל תוך ההמולה? האם הוא מגיב בבהלה, לחץ או מתבייש ונצמד אליכם? אולי הוא מגיב בדרך אחרת? עכשיו חישבו, מה עוזר לו להירגע ברגעים אלה? האם הוא זקוק לחיבוק חזק? אולי לדובי שהוא אוהב? אולי הוא זקוק לכמה רגעים לבדו, בצד. ילדים שונים מגיבים בדרך שונה, ולכל אחד צרכים שונים. 

לפעמים אנחנו לא יודעים לענות על השאלות האלה מיד, כי התגובות שלנו לילדינו הפכו אוטומטיות. אם כך, קחו כמה ימים בהם תתבוננו בילדיכם. התשובות שלכם על השאלות האלה יעזרו לכם להכין גם אותו, גם את הגננת וגם את עצמכם להסתגלות. לדוגמא, אני יודעת שהילד שלי מוצף בגירויים כאשר הוא נכנס לסיטואציה חדשה, הוא לרוב נעצר, נעמד ומסתכל. אני יודעת שהוא זקוק לזמן להתבונן בכל הגירויים, זה חלק מתהליך הויסות הרגשי שלו וזה עוזר לו להירגע, להכיר את הסביבה, ורק אחר כך הוא נכנס לתוך הסיטואציה. 

אם אני יודעת זאת, קודם כל- אני לא אבהל כשזה קורה. אני אדע לפרש את ההתנהגות שלו לפי צרכיו. דבר שני, אני אדע לפרש עבורו את הצרכים שלו- "בהתחלה אתה צריך זמן להתבונן. הכל נראה כל כך גדול עם כל כך הרבה דברים חדשים. אחרי שאתה מסתכל על הכל, אתה מרגיש בטוח יותר ואתה הולך לשחק". דבר שלישי, אדע לפרש זאת לגננת ולצוות הגן. כך, גם הם יכירו את צרכיו בצורה הטובה ביותר ויאפשרו לו את המרחב להתבוננות ולהיות קצת לבדו לפני שהוא מתחיל לשחק ולהתקרב לאחרים. 

2. עשו לו הכרות עם המבנה מבחוץ ואולי אפילו הציצו פנימה

חוסר וודאות קשה לרוב האנשים ולרוב הילדים. על כן, היכרות בסיסית עם המבנה אליו ילכו יכול לעזור מאד להפחית חששות וחרדה. לרוב, כדאי להתחיל כשבוע לפני תחילת השנה. אפשר לספר לילד על הגן החדש, להראות לו את הדרך לשם. אפשר לעצור מדי פעם להתבונן על הדרך, אולי על עצים או שיחים מסוימים. להתבונן ביחד על המבנה, לראות היכן נמצאת הדלת. לעורר את הסקרנות של הילד ולדמיין ביחד איזה משחקים יהיו בגן. אפשר לעשות זאת פעמיים או שלוש לפני תחילת השנה, בהתאם להיענות ולרצון הילד ובהתאם לתחושות שלכם. 

3. הכירו לו חברים מהגן

לא תמיד זה מתאפשר, אך אם ישנה אפשרות להפגיש בין הילד לבין חבר או שניים מהגן זה יכול להיות נפלא. היכרות עם ילד או שניים יכולה להוות עוגן כאשר הילד מגיע למסגרת חדשה, בה הכל חדש לו. כמו שעבורנו, המבוגרים, יותר נעים להתחיל עבודה חדשה כאשר אנו מכירים עמית או שניים, כך גם לילדינו. כמובן שאין צורך להפגיש אותם באופן יום יומי, או בתדירות גבוהה מדי. חשיבות המפגשים החברתיים עבור הילדים, וההתבוננות שלכם כהורים במשחק של הילדים הוא חיוני מאד עבורם. 

ישנה חשיבות להפגיש בין הילדים גם אחרי שהתחילו הלימודים בגן, בשעות אחר הצהריים. מפגשים אלה יוצרים ביטחון ומאפשרים יצירת חוויות משותפות מחוץ לגן. בנוסף, ההתבוננות שלכם כהורים במשחק והתיווך שלכם במידת הצורך, עוזר לילד לרכוש את המיומנויות החברתיות בהן יוכל להשתמש גם בזמן המשחק בגן. 

4. ספרו לו על הגננת

כדאי לנסות לשוחח מעט עם הגננת לפני תחילת השנה. כך, אפשר לבקש את רשותה לספר לילד דברים בסיסיים שיוכלו לעזור לו להכיר אותה. כדאי לחשוב על דברים שהילד זקוק להם ולוודא עם הגננת האם זה אפשרי מבחינתה. לדוגמא, אם אתם יודעים שכאשר הילד שלכם עצוב הוא זקוק לחיבוק, והגננת היא חמה ומחבקת, אפשר להגיד לילד שלגננת יש חיבוקים כשהוא מרגיש צורך לחיבוק. אם מהיכרותכם עם הגננת יש לה אופי קופצני ושמח, ספרו לו שהגננת מאד שמחה והיא אוהבת להראות את זה בהרבה דיבורים ותנועות. הקפידו לספר על הגננת רק דברים חיוביים ונעימים, שיגרמו לילד שלכם להרגיש בטוח. ככל שאתם תעבירו לילד שלכם את תחושת הביטחון לגבי הגן והגננת, כך הוא ירגיש בטוח יותר. במידה ויש לכם קושי או חילוקי דעות מול הגננת, הקפידו לפתור זאת ללא מעורבות הילד.  

5. אפשרו לו תחושת המשכיות, ספרו לו מה תעשו אחרי הגן

לרוב ילדים בגיל צעיר מרוכזים בכאן ובעכשיו. עכשיו נורא עצוב או נורא מכעיס וקשה להסתכל על כך שבעוד עשר דקות כבר יהיה נעים. זה מתאים לגיל וזה בסדר. כעת, ניתן להתחיל לעזור להם ביכולות ההתבוננות והוויסות שלהם. ניתן להתחיל ביצירת תחושת המשכיות. אפשר לעשות זאת בכך שתספרו להם מי יגיע לאסוף אותם ומה תעשו אחרי הגן. גם אם אין תכניות מיוחדות, אפשר לדבר על המשחק בו תשחקו יחדיו כשתגיעו הביתה. מצאו את הזמן הטוב ביותר לדבר על כך, שהוא לרוב לפני שמתחיל להיות קשה או מכעיס. דברו על כך שוב, כאשר תאספו אותם ותשחקו איתם במשחק בו שוחחתם עליו לפני כן. "אתה זוכר שבבוקר צעדנו יחד לגן ודמיינו איך נשחק בפאזל הזה ביחד? והנה, עכשיו אנחנו משחקים!". 

6. התמקדו בשיח רגשי

הכוונה ב"שיח רגשי" היא לדבר על הרגשות שהילד הרגיש בסיטואציות שונות ביום. בעצם, תחילת השיח הרגשי הוא בכך שאנו עושים לילד היכרות עם הרגשות ועם התחושות בגוף שעולות לנוכח מצבים מסוימים. אם הילד מספר על קושי מסוים, או שאתם נכחתם ברגע שבו היה לו קשה (לדוגמא רגע הפרידה), ניתן לשאול אותו איך הוא הרגיש בגוף. האם הוא הרגיש שכל הגוף קפוץ? שחם לו בראש? אפשר להתחיל להמליל לו את הרגשות "נשמע שממש כעסת/ נעלבת/ חששת". נחזק את הילד על כך שבסופו של דבר הצליח להתגבר (גם אם זה לקח זמן רב), ונבדוק איתו מה עזר לו. האם עזר לו חיבוק מהגננת? ילד שהציע לו משחק? אולי עזר לו לבכות ואז הרגיש שחרור? ניתן לדמיין ביחד מה הוא ירגיש בפעם הבאה שזה יקרה ומה הוא יעשה בפעם הבאה שיוכל להקל עליו. 

7. ופרידה, מה איתה?

רגע הפרידה הוא אחד הרגעים הקשים ביותר להורים, במיוחד כאשר הילד מסרב להיפרד. ובכל זאת, אתם יודעים שהילד לא יחזור אתכם הביתה ואתם לא תישארו איתו בגן, כמשאלת לבו (ואולי גם כמשאלת לבכם). אני מדרכיה הורים, עוד לפני הפרידה, לדבר עליה מעט. לתכנן ביחד מה עושים כשנפרדים. אפשר לסכם שמחבקים חיבוק חזק למשך עשר שניות (או כמה שתחליטו) וסופרים ביחד עד שמשחררים. אפשר לסכם על לחיצת יד או כיף סודי שתעשו לפני הפרידה ממש. דברו עוד לפני הפרידה, על כך שלפעמים קשה להיפרד, שגם לכם קשה והייתם רוצים להישאר איתם עוד. שוחחו על העצב והכעס שעולים בפרידה. יחד עם זאת דברו על כך שאחרי קצת זמן שקשה, זה כבר הופך נעים לשחק עם החברים ודמיינו ביחד את החוויות החיוביות.  

בפרידה עצמה, התנהגו כפי שסיכמתם ולא משקפת התנהגות בעייתית. אם סיכמתם על כך שתשחקו בבית כעשר דקות לפני היציאה, עשו זאת. אם סיכמתם על חיבוק חזק של עשר שניות ואחריו פרידה עשו זאת. זיכרו שאם תישארו עוד דקה, שתיים, או עשר דקות זה לא יהפוך את הפרידה לקלה יותר, לעיתים דווקא ההפך. המסר שצריך להיפרד וללכת צריך להיות ברור, מסר זה יבוא לצד הבנת הקושי, ולצד אמירה שאנחנו נחזור ונעשה משהו כייפי ונעים אחרי הגן. לאחר הגן, בדקו עם הילד מה עזר לו להתגבר על הפרידה וחזקו את הילד על כך.

8. זיכרו שהכל זמני, היו רגועים ושדרו ביטחון

כמה קל להגיד אך קשה לעשות. עם זאת, הילד שלנו מרגיש אותנו. כאשר אנו מרגישים רגשות אשמה או חוששים מהפרידה או מהשהות שלו בגן, הילד מרגיש שאנחנו לא רגועים. תחושה זאת, גורמת גם לו להרגיש לא רגוע, והתחושה הפנימית הלא מודעת היא "אם אמא ואבא לא רגועים כנראה לא טוב או מסוכן פה". על כן, חישבו מה גורם לכם לחשוש או להיות לא רגועים, האם זה קשור לגן עצמו או לצוות הגן? האם זה הקושי להיפרד או הקושי שאנו "גורמים" לילד להרגיש תסכול? חשוב להבין את החששות והקושי הרגשי שלכם ולבדוק כיצד אתם יכולים לפתור אותו. אם זה באמצעות צעדים פרקטיים וטכניים כגון שיחה לגננת, או אם זה באמצעות הבנה רגשית הקשורה לנושאים יותר עמוקים. כאשר אתם תהיו בטוחים ורגועים, הילד שלכם ירגיש זאת והמחשבה הלא מודעת שלו תהיה "אמא ואבא רגועים ובטוחים, כנראה טוב פה". יחד עם זאת, כשאנו מרגישים שמשהו לא בסדר או לא תקין, כמובן שלא נתעלם, נברר את מקור התחושה שלנו ונגיע למסקנות ברורות וחד משמעיות בנוגע להתנהלות הגן. 

הכותבת הינה פסיכולוגית בהתמחות חינוכית, בעלת תואר ראשון ותואר שני בפסיכולוגיה. עובדת כפסיכולוגית בית ספר ומלווה גנים. מטפלת טיפול רגשי בילדים ומעבירה הדרכות הורים.