איך לעזור לילד שלנו להתמודד מול אלימות?

כהורים, חשוב לנו שאף אחד לא יפגע בילדים שלנו. אנחנו רוצים ובצדק שהילדים שלנו ירגישו מוגנים ובטוחים. וכמובן שאנחנו רוצים שהם יכבדו את האחר ושיכבדו אותם. לרוב, זה די מבלבל אותנו כשהילד שלנו נכנס לסיטואציה בה הוא מרגיש שהוא לא מוגן או אפילו מותקף. מצד אחד, אנחנו לא רוצים לחנך לאלימות אלא לשלום, כבוד ושמירה על גבולות, אך מצד שני זה קריטי עבורנו לשמור על המוגנות שלו. 

 

אז איך להנחות אותו להתנהג בסיטואציה אלימה?

קו אדום – קודם כל חשוב שנגדיר ביחד עם הילד מהו הקו האדום שדורש ממנו לפנות באופן מיידי למבוגר, או להגן על עצמו. אנחנו נגדיר כמובן אלימות פיזית כקו ראשון, אך גם אלימות מילולית דורשת את עזרת הצוות החינוכי או ההורה, וכמובן נכניס לכאן גם חרם כאקט אלים. 

בדרך כלל כבר בגן הילד שלנו נחשף לאלימות. באופן טבעי, בגיל הזה הילדים עדיין לא יודעים לווסת את רגשותיהם ולעיתים רצון לשחק במשחק בו ילד אחר משחק ברגע זה עלול מהר מאד להוביל לחטיפה, דחיפה או מכה. אני מציעה שגם בגיל הזה, העמדה שלנו תהיה אסטרטיבית מול אלימות. לא משנה אם הילד שלנו התנהג באלימות או ילד אחר התנהג באלימות כלפי הילד שלנו. המסר הוא- "אנחנו לא מרביצים". זהו מסר שלנו כהורים ומסר של הצוות החינוכי. לעיתים, מתוך רצון טבעי ומובן שהילד שלנו יהיה מנומס ונעים אל האחר, אנחנו יכולים להעביר מסר אחר. אנחנו יכולים להגיד: "הוא רק רצה לשחק איתך ולא ידע איך לבקש… תחלוק איתו". זה בסדר להסביר מה הילד השני (או הילד שלנו) רצה, כמובן. אך המסר משתבש בדרך והופך ל-"הוא הרביץ כי הוא לא ידע איך לבקש, אז זה בסדר". אנחנו צריכים להיות ערים לכך, שגם בגיל צעיר, המסר הוא- אנחנו לא מרביצים. אחרי שהמסר עבר, נחשוב איך לתווך את הסיטואציה בנוסף לכך. גם בגיל בוגר יותר, גיל גן חובה ובית ספר, נעביר את אותו המסר בדיוק. "אלימות לא באה בחשבון" ולא משנה מה היו הנסיבות. 

בנוסף, המסר שאף אחד לא יכול להרים עליו יד והמסר שהגוף שלו הוא שלו, הולכים יד ביד. זה מסר שהוא גם מדובר, וגם מועבר באמצעות הציפיות וההתנהגות שלנו כהורים. כך, אני אבדוק עם הילד שלי אם אני יכולה לחבק אותו חזק חזק עכשיו. אני אנחה את סבא וסבתא להגיד- "התגעגעתי אליך כל כך! אפשר לתת לך נשיקה?"- ואם לא, להתאזר בסבלנות ולמצוא דרך אחרת להביע חיבה באותו הרגע. כמו כן, חשוב ללמד את הילד שאם מישהו נגע בו בצורה שלא נעימה לו או איים עליו או התנהג באלימות, הוא צריך לדווח למבוגר. לעיתים ילדים מתבלבלים וחושבים שאם הם מדווחים למבוגר – אז הם לא יכולים להתמודד בעצמם, או שהם "מלשינים". חשוב ללמד אותם שזאת בעצם דרך התמודדות והיא דרך התמודדות יעילה וטובה

 

"מה ההבדל בין להרים יד ולהכות לבין להגן על עצמנו?

זאת שאלה חשובה שכדאי לפתוח עם ילדים. חשוב שנקיים את השיחה בצורה דיאלוגית ונשמע מה יש לילדים שלנו להגיד. הרבה פעמים לילדים יש נטייה טבעית לדפוסים של "הכל או כלום", ואז הגנה עצמית שמטרתה להרחיק עצמם מן הסיטואציה האלימה גם תיחווה כאלימות. חשוב שנשוחח עם הילדים שלנו על אסטרטגיות הגנה עצמית. כך, אם הילד שלנו חשוף לאלימות, וכל אסטרטגיה אחרת לא מסייעת לו ברגע זה, כדאי יהיה להשתמש באסטרטגיה שמטרתה – להרחיק ממני את האחר שאלים כלפיי. אני מציעה כבר מגיל צעיר יחסית ללמד אסטרטגיות שונות, וספציפית בעת אלימות – להושיט ידיים קדימה ולצעוק חזק "די!". הפעולה מביאה להרחקה של האחר שאלים כלפיי ובו זמנית מושכת את תשומת הלב של הצוות החינוכי שנמצא בסביבה אל הסיטואציה. 

 

אז מהן האסטרטגיות שניתן להשתמש בהן, על מנת שהילד שלנו יוכל להגן על עצמו?

לחבור לחבר או קבוצה – כשהילד שלנו מרגיש מאוים, אחת ההמלצות היא לא להישאר לבד. נלמד אותו לחבור לחבר אחר או לקבוצת חברים כדי לעזור לו להרגיש יותר מוגן ובטוח באותו הרגע.

לשים לב מתי עניינים מתחילים להתחמם – לרוב סיטואציה אלימה מתחילה מכעס או זעם כלפי משהו או מישהו. כדאי לעזור לילד שלנו לזהות את הסימנים המקדימים לסיטואציה האלימה, לדוגמא: ילד שצועק מתוך תסכול או ילד שמנסה לגרור את חבריו לכיתה אל תוך ויכוח. גם כאן, נחשוב ביחד עם הילד שלנו מהם הסימנים שמאותתים לי להתקרב ולסייע ומהם הסימנים שמאותתים לי להתרחק? זה יכול להיות היכרות מוקדמת עם הדפוסים של אותו הילד, או הדרך שבה הוא מגיב לניסיונות התקרבות של הסובבים ושלנו. אם הילד שלנו רוצה לסייע לילד שנמצא כרגע בתוך חוויה מתסכלת, זה נהדר. רק נלמד אותו מתי גם כדאי להרפות ולהתרחק מעט- כדי לתת לצד השני להירגע. 

להתרחק מהסיטואציה – בהמשך לפסקה הקודמת, כדאי לחשוב עם הילד שלנו איך אפשר להתרחק מסיטואציה לא נעימה שעלולה להסלים ולהוביל לאלימות. האם יש מקום אחר במרחב בו יכול ללכת ולשחק, ביחד עם חבר אחר? האם יכול לבקש בצורה עדינה ומותאמת לעבור לשולחן אחר במידה ורואה כי חברו לשולחן מתחיל להתחמם ומרגיש לו לא בטוח לשבת לידו ברגעים אלה? 

להרחיק את האחר – במידה ומישהו אלים כלפי הילד שלנו ואין לו דרך להתרחק מהסיטואציה, הגיוני שיגן על עצמו באמצעות הרחקה של האחר. הוא יכול להושיט את ידיו על מנת ליצור מרחק לבין האחר ובמקביל מומלץ לבחון איך אפשר להיחלץ מהסיטואציה למקום בטוח ולקרוא לעזרת מבוגר זמין. 

לקרוא לעזרה – לפעמים מקרי אלימות פוגשים את הילדים שלנו כשהם לא מוכנים לכך. אפשר ממש לתרגל איתם איך קוראים לעזרה. לחשוב איתם למי הם יכולים לקרוא וכיצד.

להיות חכם ולא צודק – הרבה פעמים ילד שחש תסכול יכול להתגרות בילד אחר ולנסות לייצר חוויה אלימה על מנת לחוות פורקן של הקושי שהוא אינו יודע כיצד לווסת. חשוב ללמד את הילד שלנו איך לא להיגרר להתגרויות ואפילו איך להצליח להפוך את הסיטואציה. כך, אם ילד אחר יתגרה בהם הם יוכלו להגיב בעזרת ביטחון, חוסן וחוש הומור.

גם כשהסיטואציה נגמרה היא לא נגמרה – חשוב מאד ללמד את הילדים שלנו שסיטואציות אלימות, לא נגמרות ברגע שנגמר האירוע. חשוב וצריך לספר להורים או לצוות, כך שנוכל לחשוב איך לטפל במקרים כאלה כדי שלא יחזרו שוב, או במקרה שיחזרו- כיצד ניתן להתמודד עמם. 

גם עבורנו זאת תזכורת לכך שגם אם סיימנו לשוחח עם הילדים על סיטואציה אלימה, זה לא אומר לצערנו שלא תגיע עוד אחת. אבל זה כן אומר שלאט לאט אנחנו מציידים אותם בכלים להתמודד עם הסיטואציות, ובעיקר מפתחים אצלם קול פנימי חזק שהמוגנות שלהם היא דבר מהותי וקריטי, שלאף ילד או אדם אסור לפגוע בו.

הכותבת הינה פסיכולוגית בהתמחות חינוכית, בעלת תואר ראשון ותואר שני בפסיכולוגיה. עובדת כפסיכולוגית בית ספר ומלווה גנים. מטפלת טיפול רגשי בילדים ומעבירה הדרכות הורים.
דילוג לתוכן