"איך היה היום בגן?" שאלתי את הבן שלי כשחזר מהגן. "היה כיף" הוא ענה. ומה עשיתם? "כל מיני דברים". שיחקת עם החברים? "כן"…"ומה עוד היה?" "זהו".. כל אימא מכירה את השלב הזה בשיחה, בו הילד עונה על השאלות תוך כדי שהוא מחפש את הכדור הקרוב לשחק איתו. ילדים חווים את החיים בדרך אחרת מאתנו המבוגרים, ואולי הם מזכירים לנו משהו שקצת שכחנו… חוויה של משחק ויצירה. אז מהי צורת התקשורת המיוחדת של ילדים? ומהם הכלים שבהם נעשה שימוש בטיפול הרגשי איתם?
להבין אותם
טיפול רגשי לילדים בגילאים הצעירים, בפרט בגילאי הגן והיסודי, מתרחש באופן אחר מהטיפול במבוגרים. בטיפול זה יש כלים שונים, בעיקר מעולמות המשחק, הדרמה, הדמיון האמנות והיצירה. זאת מפני שהשפה שבה הם מדברים היא שפה אחרת. ילדים יותר חווים, מרגישים, מדמיינים ומשחקים ועיקר הטיפול בהם הוא באמצעות החוויה. ה"מגרש הביתי" שלהם הוא המשחק שם הם מרגישים הכי בטוח לעומת עולם הדיבור שלפעמים מביך אותם.
ילדים חווים את החיים בצורה של נוכחות, בחוויה שהם נמצאים ונוכחים בה ופחות עסוקים או יודעים לתקשר אותה החוצה. כשמדובר על תכנים רגשיים, בפרט אם הם מורכבים, לילד לפעמים יש קושי אמתי לדבר בשיח רגשי, חינוכי או טיפולי. גם אנחנו כמבוגרים יכולים לחוות את הקושי הזה וגם אנו לעתים מותשים מעודף מלל, ונעדיף לפנות לאפיק שהוא לא שכלי אלא חוויתי ותחושתי. לעיתים אנו חווים זאת בחיי היום יום שבהם אנו מרגישים צורך עז "להתאוורר", לשחק כדורסל, ללכת למספרה, לצאת לריצה או סרט ועוד.
המשחק או היצירה הם פעולות שכמבוגרים לרוב נדחקו לצד, בשל אילוצי החיים המלאים בצורך לתפקד ולסיים משימות. אך בפרט עבור הילדים המשחק הוא עיקר התקשורת שלהם עם העולם. המשחקים והיצירות מפיגים מתח, מרגיעים את הילד, נותנים לו תחושת ביטחון ושייכות, יוצרים אצלו תחושת אמון ומפתחים את העולם הרגשי שלו. באמצעותם ניתן להקשיב לרגשות הילד, להבין אותו יותר, לתת לו לבטא את עצמו בצורה חופשית וללא שיפוט, ולאפשר לו לעבור תהליך של שינוי.
להיות נוכח בחוויה
כמה שעות או דקות ביום אתם נוכחים בחוויה עם הילד שלכם? הכוונה, נמצאים יחד איתו בתוך המשחק, מבלי לקפל את הכביסה, לשטוף את הכלים, לשוחח בטלפון או לחשוב על כל הדברים שאתם צריכים לעשות? החיים שלנו מלאי משימות וגם לנו כמבוגרים יש יותר צורך רגשי ופיזי להיות נוכחים בחוויה, על מנת לשפר את איכות החיים שלנו. אם יש לנו חצי שעה ביום בה אנו יכולים להיות נוכחים בחוויה עם הילד, באופן מודע ואקטיבי, הדבר יכול לעשות פלאים לקשר עם הילד ולחוויה שלו בעולם. כמובן, שישנם ילדים שזקוקים לזמן רב יותר של זמן איכות, או שמתקשים לשחק עם עצמם או להיות בחדר מבלי ההורה, או מבלי שההורה קשוב אליהם. זה כמובן תלוי גיל ובגילאים הצעירים יותר זה תואם גיל. אפשר לאט לאט לתווך גם את הצרכים שלנו כמבוגרים. לדוג': "אמא הולכת להכין כריך כי אני רעבה. בינתיים תוכל לסיים את הפאזל. אבוא מיד להצטרף אליך" ולאט לאט להגדיל את הטווחים. הנוכחות בחוויה עם הילד, היא אחד מהאקטים המשמעותיים בטיפול הרגשי. הילד מרגיש שהוא מוביל את החוויה. לעיתים אנו צריכים לעזור לילד ללמוד להוביל או למצוא את העדפותיו ורצונותיו האותנטיים.
כלים בטיפול הרגשי
הכלי המרכזי לטיפול רגשי בילדים הוא המשחק. לכל מטפל של ילדים יש "ארגז משחקים" בחדר הטיפולים שממנו הילד יכול לבחור. כמו במשחק, הטיפול אינו מתנהל בנוקשות, אלא בהנאה הדדית של הילד והמטפל. כדאי לשחק משחקים שהילד נהנה מהם ובוחר בהם, כאשר המטפל שותף מלא לחוויה ביחד עם הילד. אפשר לשחק עם הילד במשחקי בובות, משחקי דמויות, משחקי קופסא, לגו, משחקי קלפים, לקרוא ולשמוע סיפורים או כל משחק אחר. באמצעות המשחק נוצר קשר וחיבור רגשי בין המטפל למטופל והמטפל יכול להבין את עולמו של הילד ולהבין את מצבו. המשחק מאפשר עיבוד תכנים רגשיים כמו תחרותיות, כעסים, אירועים שקרו לו השבוע, דמויות משמעותיות בחייו ועוד. המטפל תמיד מחזיק בראשו את המטרה הטיפולית והתגובות שלו לילד נבחרות על ידי לתרום ולעזור למטרה זאת. לדוגמא, אם המטרה היא חיזוק יכולת הויסות הרגשי, המטפל יבחר להעלות במשחק חוויות רגשיות עוצמתיות, לתת להן תוקף, לעבד אותן ולחשוב על אסטרטגיות התמודדות, תוך כדי משחק ובאופן לא ישיר כמו בשיח רגיל.
כלי נוסף טיפולי הוא טיפול באומנות ויצירה. למשל, אחת מדרכי הביטוי הנפוצות בקרב ילדים הוא הציור. בגילאים היותר צעירים הילדים מציירים רוב הזמן, ועבור ילדים מסוימים דרך זו היא טובה לעיבוד חוויות רגשיות. לאורך כל זמן הטיפול, בתאום עם הילד, המטפל בוחר את אפשרויות המשחק הטובות עבור הילד, על פי הכלים והידע שיש ברשותו. בנוסף, פעמים רבות הטיפול הרגשי בילד נעשה ביחד עם ההורה, שהוא לרוב הדמות המשמעותית בחיי הילד, זאת על מנת לחוות את האינטראקציה ביניהם וגם כדי לקבל הדרכה מהמטפל.
אז כאמור מה ההבדל בין המשחק שאנו משחקים עם הילד בבית לבין המשחק הטיפולי? המשחק בטיפול הרגשי הוא מכוון מטרה לעיבוד התכנים איתם הילד מגיע, אם זה קשיים שהוא חווה בבית או עם עצמו- ביישנות, קושי בויסות רגשי או בכישורים חברתיים, קשיי התנהגות, טראומה של פגיעה או כל קושי אחר. בנוסף, החלק המשמעותי בטיפול הוא איש המקצוע אשר הוא עצמו משמש כלי לשיקוף החוויה של הילד. המטפל עובד מתוך מודעות ובוחר את תגובותיו מתוך הידע הקליני והניסיון שהוא צבר וכן הוא בעצמו מקבל כלים והדרכה לעבודה עם הילד. לרוב המטפל נפגש במקביל עם ההורים אחת לשבועיים או שלושה עבור הדרכת הורים ושיקוף התהליך עם הילד. לפעמים יש צורך בעבודה עם ההורים על הצבת גבולות באופן מדויק עבור הילד או חיזוק הסמכות ההורית. המטפל עוזר לדייק את החלקים הללו מול ההורים והדבר נעשה בשיתוף פעולה ובהדדיות מול ההורים.
כמבוגרים, לעיתים המשחק או היצירה נראים לנו מיותרים או אפילו סוג של בזבוז זמן בעומס המטלות, הדאגות וההספקים. אך המשחק הוא אי של שקט שיש לו ערך רב עבור הילד, דרכו הוא מתבטא ומביע את עולמו. בשלבים אלו של חייו, זו צורת התקשורת המרכזית ובפרט בטיפול הרגשי. אז מי בא לשחק?