השאיפה של רוב ההורים היא לייצר תקשורת בריאה ולשוחח עם הילדים שלהם באמצעות שיח פתוח ומחבר. לצד זאת, ישנם נושאים מסויימים שמעוררים בנו אי נוחות, בעיקר כשהילדים שלנו שואלים שאלות מסוימות שאנחנו לא בטוחים איך נכון לענות עליהן. לרוב נפגוש את הקושי הגדול ביותר בנושאים שנחווים מורכבים גם עבורנו, כגון: מיניות, דת, תוקפנות, אלימות, מלחמות ועוד. חשוב שנהיה ערים לכך שילדים שואלים שאלות מורכבות מאד גם בנושאים שנראים לנו פשוטים, כגון: חברויות ויצירת קשר עם האחר, ערעור ותהייה לגבי כללים, נורמות וחוקים, הענקת וקבלות מתנות ועוד.
הילדים שלנו נחשפים בהדרגה לנושאים שונים ומורכבים ועם התפתחות הטכנולוגיה, לעיתים החשיפה היא פתאומית, מציפה, לא מותאמת ואף מבהילה. באופן טבעי ונורמטיבי הדבר הראשון שנרצה לעשות הוא להרחיק אותם מהמידע הלא מותאם, אשר מתפרץ לחייהם ולחיינו בגילים מוקדמים מדי. לצערנו, לא תמיד זה אפשרי. על כן, חשוב לייצר להם ערוץ תקשורת פתוח איתנו, עם המבוגרים המשמעותיים להם, על מנת שירגישו בנוח לשאול אותנו ולשתף אותנו בתכנים שונים. לרוב אנחנו רוצים מאד בכך. אך ברגע האמת אנחנו עלולים להיות מוצפים ומבולבלים מאד ואף לייצר את המסר ההפוך. באופן אוטומטי כשאנחנו מוצפים ומבולבלים ננסה להרחיק את הסיטואציה בדרכים שונות, לדוגמא: נגיד שאנחנו עסוקים, נגיד משפט אחד שעונה לכאורה על השאלה ונסגור את הדיון, נדבר באופן מעורפל, נשלח את הילד לשוחח עם ההורה השני ועוד.
אז איך באמת נוכל להכין את עצמנו לכל שיחה, מורכבת שלא תהיה?
בכתבה זאת אתייחס לכמה נקודות שיוכלו לסייע לנו בכך:
תשאלו אותם שאלות – גם אם הנושא מאד מפתיע אתכם וגם אם לא- עדיף לא לתת תשובה מיידית וישירה, אלא לשאול שאלות מתוך סקרנות אמיתית, בכדי להבין טוב יותר את ההקשר של השאלה. תבדקו ותשאלו מה הילד יודע, מה שמע מחברים או ראה ברשת, מה מעניין אותם בנושא זה, מה העמדות הפנימיות שלהם לגבי הנושא ועוד.
תייצרו שיח לא שיפוטי – הרבה פעמים ובמיוחד בנושאים טעונים, אנחנו שיפוטיים וביקורתיים בלי לשים לב אפילו. אנחנו יכולים בקלות להביע עמדה מתריסה לגבי כוכבת ילדים שלבושה בבגדים שאינם תואמים מבחינתנו, או להתנהגות של אחד מחברי הכיתה שלא עולה בקנה אחד עם העמדות שלנו ועוד. העניין הוא, שזה דווקא מייצר את ההפך ממה שנרצה- זה מייצר מרחק משיח פתוח וביקורתי. כמובן, לכל בית ומשפחה ערכים משלה, ערכים חשובים ומבורכים שאנחנו מעבירים לילדים שלנו. עם זאת, השיח על הערך הספציפי שנרצה להעביר יכול להינתן ולהימסר גם בתוך שיח לא שיפוטי. ניקח את הדוגמא של כוכבת הילדים, לבושה בבגדים שאינם תואמים מבחינתנו. הבת שלנו מאד מתעניינת בכוכבת ובעיקר בבגדים שלה. אם מיד נביע עמדה נחרצת ושיפוטית, ללא עיבוד של התכנים אשר מעניינים את בתנו, יכול להיות שנרחיק אותה מהערכים שלנו. זאת מכיוון שהצורך לבחון את התכנים שהביאה לשיח ולעבד אותם עדיין קיימת. אם נשאל שאלות לא שיפוטיות- מה מעניין בלבוש הזה? מי מתלבש ככה? איפה ראית לבוש כזה? מה בלבוש הזה גורם לך להתעניין בו? אולי מבחינתה הלבוש הוא נוצץ וזוהר ומסמל תחושת כוכבות. אחרי שנבין לעומק, נוכל להביע עמדה הכוללת את הערכים שלנו, לדוגמא: "אני מבינה שהלבוש הזה מרגיש לך לבוש נוצץ וזוהר של כוכבת! בבית שלנו חשוב לנו ללבוש בגדים שמכסים את אזור הבטן. מעניין אם יש אפשרות למצוא/להכין בגד כזה נוצץ וזוהר שמכסה את הבטן?". כמובן שהדוגמא הינה רק לצורך ההמחשה.
תדברו איתם בהתאם לרמת הגיל וההבנה שלהם – כשילדה בת חמש שואלת כיצד מגיעים ילדים לעולם, רמת ההבנה שלה תהיה שונה מרמת הבנה של ילדה בת שבע ששואלת את אותה השאלה בדיוק. כמובן שתמיד אני ממליצה לבדוק מה הם כבר יודעים ולמה נחשפו. לאחר שהבנתם למה נחשפו, וגם ניסינו לבחון ושאלנו שאלות בנוגע למה שמעניין אותם בדיוק בנושא, אפשר לתת להם מענה מותאם לרמת הגיל וההבנה שלהם. לילדים צעירים נתחיל להסביר מבחינה ביולוגית על חיבור בין זרע וביצית. לילדים גדולים יותר שנחשפו כבר למידע ראשוני ומתקדם, נסביר על איברי המין והחיבור ביניהם וכו'. כך גם בשאר הנושאים המורכבים. לעיתים תשובה ראשונית מאד מרגיעה ונותנת את המענה, לעומת תשובה מפורטת מדי אשר מציפה ואולי אף מבהילה. במידה והילד ממשיך לשאול, ניתן להמשיך להסביר, בצורה מותאמת לגילו.
תהיו קשובים לאיתותים שלהם כשזה מספיק או מציף וצריך הפסקה או לחילופין שהמידע שנתתם לא מספק – על מנת להיות קשובים לאיתותים אלה, רצוי לשים לב לשפת הגוף של הילד שלנו. לייצר שיח איטי, רגוע והדדי. לעשות הפסקות בתשובות שלנו ולבדוק האם הילד מבין למה התכוונו, האם אנחנו הבנו מה שהוא שאל וכו'.
שיח הוא שיח המשכי ולא חד פעמי – בהמשך לפסקה הקודמת, שיח על נושא מסויים הוא ספירלי והמשכי. כאשר כל פעם אנחנו מגיעים לשיח הזה כשהילד בנקודה מעט שונה מבחינה התפתחותית.
זה בסדר לא לדעת את התשובה ולחזור אליהם אחר כך עם תשובה – זה ממש בסדר לא לדעת איך לענות. אפשר להגיד לילד: "תודה על כך ששאלת שאלה כל כך חשובה, אני אחשוב איך לענות לך בצורה הכי מדויקת. בוא נקבע לדבר על כך מחר". אני ממליצה לתאם מועד לשיחה משתי סיבות: הסיבה הראשונה היא על מנת שזה לא יתמסמס, יש ערך לכך שאמרנו לילד שנחזור אליו עם תשובה. אם הוא "ישכח" ולא ישאל שוב ואנחנו לא נעלה את הנושא, המסר יהיה שאנחנו לא מעוניינים לשוחח על כך, וזה ייצר ריחוק ואך עלול למנוע ממנו לשאול שאלות בעתיד. הסיבה השניה היא עבור ודאות- אם הילד שואל שאלה שכרגע הוא עסוק בה, והוא יודע שיקבל עליה מענה במועד הנקבע, זה מרגיע את העיסוק במידה מסוימת עד אז ואף את הלחץ או החרדה– במידה ונחשף למידע שהוא לא מסוגל להכיל.
בנוסף לכל אלה, חשוב להעביר את המסר שאתם שמחים שהם פנו אליכם עם השאלה, שאתם פה עבורם עבור כל נושא שמעסיק אותם, ושאתם תשמחו שיבואו אליכם גם בהמשך. כך, הם יוכלו להרגיש בטוחים שיקבלו את המענה המדויק ביותר, ואנחנו נצעד לקראת השאיפה ההורית לתקשורת מיטבית עם הילד שלנו.