הצבת גבולות

הצבת גבולות לילדינו הינה הכרחית, בדיוק כמו הענקת חום ואהבה. כאשר גבולות נקבעים, באופן ברור ויציב, הילד ירגיש מוגן לחקור, בטוח בעצמו ובמבוגר שישמור עליו. בתיאוריה, זה נשמע קל ופשוט. "פשוט נגיד לו לא", או בגרסה האחרת, של דברים שנרצה שנעשה – "פשוט נציב  לו עובדה ולא נאפשר שלא יבצע את המטלה". אך הורים רבים מגלים שהצבת גבולות איננה פשוטה כלל. פעמים רבות ההורים עצמם מרגישים בעיצומו של מאבק כוחות ומתקשים להתמודד עם הסיטואציות המאתגרות הללו. לפעמים ההורים מתרחקים מן הילד "אני הולך עד שתפסיק לבכות!" ופוגעים בהתקשרות הבטוחה של הילד. קושי בהצבת גבולות, או פגיעה בהתקשרות הבטוחה עם הילד, פוגע בהורה ובילד ועלול להוביל לבעיות התנהגות גם מחוץ לבית.

אז איך עושים את זה נכון?

קודם כל, ניערך לכך. ההיערכות כוללת חשיבה על מהם הכללים בבית והבנה של חשיבותם. לדוגמא: "בבית שלנו לא אוכלים קינוח לפני ארוחת הערב, כדי לא לקלקל את התאבון". כדאי לחשוב על הילדים, מהם הנושאים עליהם אתם מתווכחים ביום יום? נחשוב אילו נושאים חשובים לנו, עליהם לא נוותר. ומצד שני, במה אנחנו כן יכולים להתגמש. לדוגמא: רוב הנושאים עליהם אנו מתווכחים במהלך היום- החזרת צעצועים למקום, סידור הבית וצפייה במסכים. נבין מה הכי חשוב לנו- חשוב לנו שהבית יהיה מסודר. נוכל להתגמש על צפייה במסכים, עם הגבלה של שעתיים ביום. ניערך לכללים ברורים: מתי נסדר את הבית? האם בסיום כל משחק? או לפני שעת ארוחת הערב, נסדר את כל המשחקים/הבית? האם למישהו יש תפקיד ומהו? ההיערכות כוללת היערכות רגשית לשינוי. אם עד עכשיו הילד למד שמוותרים לו, יקח לו זמן להפנים את הגבולות החדשים. הכינו את עצמכם לתקופה לא פשוטה מבחינה רגשית. קחו הרבה אוויר, ותחשבו מה יכול לעזור לכם בתקופה זאת. אולי, פגישות עם חבר או חברה, סרט, כוס יין לפני השינה, הליכה בערב?. זה חשוב מאד, מכיוון שהכוחות שלכם כרגע יכריעו כיצד הסיטואציות יתנהלו ויסתיימו. הכינו את הילדים. שוחחו איתם על מה הולך להשתנות ומדוע. שוחחו בצורה ברורה והחלטית, אך קשובה. "הגענו למסקנה שצריך לעשות דברים אחרת. יש דברים שחשובים לנו בבית, אתם חלק מהבית, ולכן אלה הכללים". נשמע מהם רעיונות "איך אתה חושב שיהיה הכי נכון לסדר את הצעצועים? אחרי כל משחק? או לפני ארוחת הערב?". ננסה לגייס אותם לשינוי. נחזק אותם על כך שהם עומדים בהתחייבויות שלהם על ידי תחושת הערכה. ספרו להם כמה נעים לכם שהבית מסודר לדוגמא.

ההיערכות כוללת גם את התגובות שלנו לסיטואציות מורכבות:

 

איך אנו מגיבים, כאשר הילד רוצה משהו ואנו אומרים לא?

לרוב הילד מביע את חוסר שביעות רצונו מכך שלא אפשרנו דבר מה מסוים. חשוב להכין את הילד לכך מבעוד מועד וגם להגיד לו מתי כן יתאפשר, לדוגמא: "נלך לקניון ונקנה רק משחק אחד". או להכינו בערב: "אין אפשרות לקבל שוקולד בבוקר, אפשר אחרי הגן". עם זאת, ישנם פעמים רבות אירועים או בקשות שאינן צפויות, ושאנו לא מעוניינים לאפשר. הקושי של ההורים הינו כאשר הילד מתחיל לבכות ולזעום. לרוב הוא רוקע ברגליו, יכול להשתולל או לבכות בעוצמה רבה. אחד משני התסריטים הבאים קורה לרוב: או שההורים מוותרים לילד, או שההורה מבקש או דורש מהילד להפסיק לבכות ולצרוח. בעצם, הדרישות של ההורה מלבים את מאבק הכוחות. ככל שההורה יותר "יוצא מכליו", צועק ודורש, הילד מתבצר בעמדתו וזועם יותר גם הוא.

אז מה נכון לעשות?

אפשר לחבק את הילד אם הוא מאפשר, להציע לו מדי פעם לעשות משהו אחר. אך לא יותר מדי. העיקר פה הוא להיות עם הילד, אפילו במרחק מסויים, לאפשר לו לצעוק, לאפשר לו לזעום, מבלי לצעוק עליו או להתעצבן מכך. זה לפעמים יכול לקחת זמן רב, בעיקר כשהילד כן רגיל שהתקף זה מוביל לתוצאות שונות- מאבק כוחות עם ההורה, או קבלת הדבר אותו ביקש מלכתחילה.  מה שהילד יקבל הפעם, יהיה הטוב ביותר, הוא יקבל את התחושה שהוא יכול להתגבר. שההורה היה לצידו ולא נבהל ממנו. שיש גבול ברור ויציב ומבוגר אשר שומר עליו. זהו בסיס טוב, עליו נבנת היכולת לויסות רגשי. לפעמים התקף הזעם קורה במקומות ציבוריים והקושי הוא רב יותר. עם זאת, זיכרו, הורים רבים שותפים לתחושותיכם, חוו חוויות דומות ואין הורה שלא היה במקום שלכם.  אם אתם מרגישים שיש לכם קושי רב בסיטואציה- כי אתם מרגישים רגשות אשמה קשים, או כי אתם מרגישים שאתם לא יכולים לרסן את העצבים שלכם שעולים ברגעים אלה, כדאי ללכת לאיש מקצוע על מנת לעבד רגשות אלה, כדי שלא יפריעו במשימה הכל כך חשובה- לעזור להציב את הגבולות לילד ולעזור לו לפתח את יכולות הוויסות הרגשי. הורים רבים נעזרים בהדרכת הורים, או בייעוץ עם פסיכולוג ילדים.

איך אנו מגיבים, כאשר הילד לא מבצע מטלה/עומד בכלל בבית?

ישנן מטלות שאת האחריות עליהן אפשר להעביר לילדים. לדוגמא: חשוב לנו שיעשו את שיעורי הבית. אך במידה ואינם מבצעים את שיעורי הבית, נשיאת האחריות היא שלהם. או: חשוב לנו שילדינו יאכלו בריא ועל כן נכין להם ארוחה בריאה. עם זאת, במידה ויבחרו לא לאכול את האוכל שהכנו (אחרי היערכות וחשיבה משותפת מה יהיה להם טעים ומה הם אוהבים), אנו לא נכריח אותם לאכול. והם יתמודדו עם תחושת הרעב בשעות הלילה. ישנן מטלות שאנו לא מוכנים לוותר עליהן. לכל הורה יש את הכללים שהוא לא מוכן לוותר עליהם. לדוגמא- נוכחות של כל בני הבית בארוחת הערב. או מקלחת לפני השינה. ועוד. במטלות אלה ישנו קושי גדול יותר כי אנו הרבה פעמים מפעילים כוח, או צעקות, כדי שהילד יבצע את המצופה ממנו. קודם כל ננסה להתחבר לרצון שלו לא להתגייס למה שחשוב לנו. על מה זה יושב? האם זה יושב על קושי בקשר עם הילד? האם הוא זועם ולכן הוא מתנגד? האם זה יושב על פער בין הדברים שחשובים לנו לדברים שחשובים לילד? לדוגמא, הילד מעדיף להתקלח בבוקר? (כמובן הכל תלוי גיל. בגיל הרך גם ישנם פערים בין הרצונות. אך הם יתאפיינו בדרך כלל ברצון להחליט לבד). ננסה להבין מדוע הילד מתנגד ולהפעיל אותו דרך המקום הזה. נדבר על כך שחשוב לנו שהוא ישב איתנו בארוחת הערב , האם הוא רוצה לעזור בהכנות? ננסה לגייס אותו. יחד עם זאת, נבהיר לו שאיננו מקבלים שום התנהגות אחרת. נוכל להכנס לחדרו כעשר דקות לפני ארוחת הערב. לשבת איתו ולעזור לו לעשות את סידורי ההתארגנות. 

כאן גישות שונות להובלה הורית- מתפצלות. חלק מהגישות בסיסן הוא התקשרות, ולרוב הן נמנעות מעונש. עיקר העבודה תהיה על הבנת התחושות של הילד, העלאה שלהן לשיח, הכרה ברגשות אלה. ההורים יתנו תוקף לרגשות וישתתפו בהבנה שלהן. אז, ההורה יביע את מה שחשוב לו, וינסה לחשוב יחד עם הילד על דרכים להתגמש יחדיו ולהגיע לעמק השווה, בשיתוף פעולה. גישות התנהגותיות יותר, כן ידברו על עונש, או לפחות על החרמת העיסוק אשר מונע מהילד להגיע לארוחה או להקשיב להורה. לעיתים, ברוח הגישה, ההדרכה תהיה ישיבה ממושכת בחדר, עד שהילד נענה לדרישה. כאן, תידרשו לבחון את העמדה ההורית שלכם ביחס לגישות אלה. עם זאת, בכל גישה שהיא, חלק מהותי וקריטי מהצבת הגבולות ומהסמכות ההורית, הוא שמירה על קור הרוח שלנו כהורים. חשוב מאד לא לצעוק, לא להביע את הזעם והכעס. אנו נהיה נחושים, עקביים, ברורים והחלטיים. 

הכותבת הינה פסיכולוגית בהתמחות חינוכית, בעלת תואר ראשון ותואר שני בפסיכולוגיה. עובדת כפסיכולוגית בית ספר ומלווה גנים. מטפלת טיפול רגשי בילדים ומעבירה הדרכות הורים.